Psalmen 49
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Ein Psalm der Kinder Korah, vorzusingen. Höret zu, alle Völker; merket auf, alle, die in dieser Zeit leben,
1למנצח לבני קרח מזמור שמעו זאת כל העמים האזינו כל ישבי חלד׃
2beide, gemeiner Mann und Herren, beide, reich und arm, miteinander!
2גם בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון׃
3Mein Mund soll von Weisheit reden und mein Herz von Verstand sagen.
3פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות׃
4Ich will einem Spruch mein Ohr neigen und kundtun mein Rätsel beim Klange der Harfe.
4אטה למשל אזני אפתח בכנור חידתי׃
5Warum sollte ich mich fürchten in bösen Tagen, wenn mich die Missetat meiner Untertreter umgibt,
5למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׃
6die sich verlassen auf ihr Gut und trotzen auf ihren großen Reichtum?
6הבטחים על חילם וברב עשרם יתהללו׃
7Kann doch einen Bruder niemand erlösen noch ihn Gott versöhnen
7אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו׃
8(denn es kostet zuviel, eine Seele zu erlösen; man muß es anstehen lassen ewiglich),
8ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם׃
9daß er fortlebe immerdar und die Grube nicht sehe.
9ויחי עוד לנצח לא יראה השחת׃
10Denn man wird sehen, daß die Weisen sterben sowohl als die Toren und Narren umkommen und müssen ihr Gut andern lassen.
10כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם׃
11Das ist ihr Herz, daß ihre Häuser währen immerdar, ihre Wohnungen bleiben für und für; und haben große Ehre auf Erden.
11קרבם בתימו לעולם משכנתם לדר ודר קראו בשמותם עלי אדמות׃
12Dennoch kann ein Mensch nicht bleiben in solchem Ansehen, sondern muß davon wie ein Vieh.
12ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו׃
13Dies ihr Tun ist eitel Torheit; doch loben's ihre Nachkommen mit ihrem Munde. (Sela.)
13זה דרכם כסל למו ואחריהם בפיהם ירצו סלה׃
14Sie liegen in der Hölle wie Schafe, der Tod weidet sie; aber die Frommen werden gar bald über sie herrschen, und ihr Trotz muß vergehen; in der Hölle müssen sie bleiben.
14כצאן לשאול שתו מות ירעם וירדו בם ישרים לבקר וצירם לבלות שאול מזבל לו׃
15Aber Gott wird meine Seele erlösen aus der Hölle Gewalt; denn er hat mich angenommen. (Sela.)
15אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול כי יקחני סלה׃
16Laß dich's nicht irren, ob einer reich wird, ob die Herrlichkeit seines Hauses groß wird.
16אל תירא כי יעשר איש כי ירבה כבוד ביתו׃
17Denn er wird nichts in seinem Sterben mitnehmen, und seine Herrlichkeit wird ihm nicht nachfahren.
17כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו׃
18Er tröstet sich wohl dieses guten Lebens, und man preiset's, wenn einer sich gütlich tut;
18כי נפשו בחייו יברך ויודך כי תיטיב לך׃
19aber doch fahren sie ihren Vätern nach und sehen das Licht nimmermehr.
19תבוא עד דור אבותיו עד נצח לא יראו אור׃
20Kurz, wenn ein Mensch in Ansehen ist und hat keinen Verstand, so fährt er davon wie ein Vieh.
20אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.