Psalmen 74
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Eine Unterweisung Asaphs. Gott, warum verstößest du uns so gar und bist so grimmig zornig über die Schafe deiner Weide?
1משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃
2Gedenke an deine Gemeinde, die du vor alters erworben und dir zum Erbteil erlöst hast, an den Berg Zion, darauf du wohnest.
2זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃
3Hebe deine Schritte zum dem, was so lange wüst liegt. Der Feind hat alles verderbt im Heiligtum.
3הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃
4Deine Widersacher brüllen in deinen Häusern und setzen ihre Götzen darein.
4שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃
5Man sieht die Äxte obenher blinken, wie man in einen Wald haut;
5יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃
6sie zerhauen alle seine Tafelwerke mit Beil und Barte.
6ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃
7Sie verbrennen dein Heiligtum; sie entweihen und werfen zu Boden die Wohnung deines Namens.
7שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃
8Sie sprechen in ihrem Herzen; “Laßt uns sie plündern!” Sie verbrennen alle Häuser Gottes im Lande.
8אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃
9Unsere Zeichen sehen wir nicht, und kein Prophet predigt mehr, und keiner ist bei uns, der weiß, wie lange.
9אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃
10Ach Gott, wie lange soll der Widersacher schmähen und der Feind deinen Namen so gar verlästern?
10עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃
11Warum wendest du deine Hand ab? Ziehe von deinem Schoß dein Rechte und mache ein Ende.
11למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃
12Gott ist ja mein König von alters her, der alle Hilfe tut, die auf Erden geschieht.
12ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃
13Du zertrennst das Meer durch dein Kraft und zerbrichst die Köpfe der Drachen im Wasser.
13אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃
14Du zerschlägst die Köpfe der Walfische und gibst sie zur Speise dem Volk in der Einöde.
14אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃
15Du lässest quellen Brunnen und Bäche; du läßt versiegen starke Ströme.
15אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃
16Tag und Nacht ist dein; du machst, daß Sonne und Gestirn ihren gewissen Lauf haben.
16לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃
17Du setzest einem jeglichen Lande seine Grenze; Sommer und Winter machst du.
17אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃
18So gedenke doch des, daß der Feind den HERRN schmäht und ein töricht Volk lästert deinen Namen.
18זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃
19Du wollest nicht dem Tier geben die Seele deiner Turteltaube, und der Herde deiner Elenden nicht so gar vergessen.
19אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃
20Gedenke an den Bund; denn das Land ist allenthalben jämmerlich verheert, und die Häuser sind zerrissen.
20הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃
21Laß den Geringen nicht in Schanden davongehen; laß die Armen und Elenden rühmen deinen Namen.
21אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃
22Mache dich auf, Gott, und führe aus deine Sache; gedenke an die Schmach, die dir täglich von den Toren widerfährt.
22קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃
23Vergiß nicht des Geschreis deiner Feinde; das Toben deiner Widersacher wird je länger, je größer.
23אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.