Psalmen 139
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Ein Psalm Davids, vorzusingen. HERR, Du erforschest mich und kennest mich.
1למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃
2Ich sitze oder stehe auf, so weißt du es; du verstehst meine Gedanken von ferne.
2אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃
3Ich gehe oder liege, so bist du um mich und siehst alle meine Wege.
3ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃
4Denn siehe, es ist kein Wort auf meiner Zunge, das du, HERR, nicht alles wissest.
4כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃
5Von allen Seiten umgibst du mich und hältst deine Hand über mir.
5אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃
6Solche Erkenntnis ist mir zu wunderbar und zu hoch; ich kann sie nicht begreifen.
6פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃
7Wo soll ich hin gehen vor deinem Geist, und wo soll ich hin fliehen vor deinem Angesicht?
7אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃
8Führe ich gen Himmel, so bist du da. Bettete ich mir in die Hölle, siehe, so bist du auch da.
8אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃
9Nähme ich Flügel der Morgenröte und bliebe am äußersten Meer,
9אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃
10so würde mich doch deine Hand daselbst führen und deine Rechte mich halten.
10גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃
11Spräche ich: Finsternis möge mich decken! so muß die Nacht auch Licht um mich sein.
11ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃
12Denn auch Finsternis ist nicht finster bei dir, und die Nacht leuchtet wie der Tag, Finsternis ist wie das Licht.
12גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃
13Denn du hast meine Nieren bereitet und hast mich gebildet im Mutterleib.
13כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃
14Ich danke dir dafür, daß ich wunderbar gemacht bin; wunderbar sind deine Werke, und das erkennt meine Seele wohl.
14אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃
15Es war dir mein Gebein nicht verhohlen, da ich im Verborgenen gemacht ward, da ich gebildet ward unten in der Erde.
15לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃
16Deine Augen sahen mich, da ich noch unbereitet war, und alle Tage waren auf dein Buch geschrieben, die noch werden sollten, als derselben keiner da war.
16גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃
17Aber wie köstlich sind vor mir, Gott, deine Gedanken! Wie ist ihrer so eine große Summe!
17ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃
18Sollte ich sie zählen, so würde ihrer mehr sein denn des Sandes. Wenn ich aufwache, bin ich noch bei dir.
18אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃
19Ach Gott, daß du tötetest die Gottlosen, und die Blutgierigen von mir weichen müßten!
19אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃
20Denn sie reden von dir lästerlich, und deine Feinde erheben sich ohne Ursache.
20אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃
21Ich hasse ja, HERR, die dich hassen, und es verdrießt mich an ihnen, daß sie sich wider dich setzen.
21הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃
22Ich hasse sie im rechten Ernst; sie sind mir zu Feinden geworden.
22תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃
23Erforsche mich, Gott, und erfahre mein Herz; prüfe mich und erfahre, wie ich's meine.
23חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃
24Und siehe, ob ich auf bösem Wege bin, und leite mich auf ewigem Wege.
24וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.