Psalmen 10

Lutherbibel 1912

Modern Hebrew Bible

1HERR, warum trittst du so ferne, verbirgst dich zur Zeit der Not?

1למה יהוה תעמד ברחוק תעלים לעתות בצרה׃

2Weil der Gottlose Übermut treibt, muß der Elende leiden; sie hängen sich aneinander und erdenken böse Tücke.

2בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזמות זו חשבו׃

3Denn der Gottlose rühmt sich seines Mutwillens, und der Geizige sagt dem Herrn ab und lästert ihn.

3כי הלל רשע על תאות נפשו ובצע ברך נאץ יהוה׃

4Der Gottlose meint in seinem Stolz, er frage nicht darnach; in allen seinen Tücken hält er Gott für nichts.

4רשע כגבה אפו בל ידרש אין אלהים כל מזמותיו׃

5Er fährt fort mit seinem Tun immerdar; deine Gerichte sind ferne von ihm; er handelt trotzig mit allen seinen Feinden.

5יחילו דרכו בכל עת מרום משפטיך מנגדו כל צורריו יפיח בהם׃

6Er spricht in seinem Herzen: Ich werde nimmermehr darniederliegen; es wird für und für keine Not haben.

6אמר בלבו בל אמוט לדר ודר אשר לא ברע׃

7Sein Mund ist voll Fluchens, Falschheit und Trugs; seine Zunge richtet Mühe und Arbeit an.

7אלה פיהו מלא ומרמות ותך תחת לשונו עמל ואון׃

8Er sitzt und lauert in den Dörfern; er erwürgt die Unschuldigen heimlich; seine Augen spähen nach dem Armen.

8ישב במארב חצרים במסתרים יהרג נקי עיניו לחלכה יצפנו׃

9Er lauert im Verborgenen wie ein Löwe in der Höhle; er lauert, daß er den Elenden erhasche, und er hascht ihn, wenn er ihn in sein Netz zieht.

9יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו׃

10Er zerschlägt und drückt nieder und stößt zu Boden den Armen mit Gewalt.

10ודכה ישח ונפל בעצומיו חלכאים׃

11Er spricht in seinem Herzen: Gott hat's vergessen; er hat sein Antlitz verborgen, er wird's nimmermehr sehen.

11אמר בלבו שכח אל הסתיר פניו בל ראה לנצח׃

12Stehe auf, HERR; Gott, erhebe deine Hand; vergiß der Elenden nicht!

12קומה יהוה אל נשא ידך אל תשכח עניים׃

13Warum soll der Gottlose Gott lästern und in seinem Herzen sprechen: Du fragest nicht darnach?

13על מה נאץ רשע אלהים אמר בלבו לא תדרש׃

14Du siehest ja, denn du schauest das Elend und den Jammer; es steht in deinen Händen. Die Armen befehlens's dir; du bist der Waisen Helfer.

14ראתה כי אתה עמל וכעס תביט לתת בידך עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר׃

15Zerbrich den Arm des Gottlosen und suche heim das Böse, so wird man sein gottlos Wesen nimmer finden.

15שבר זרוע רשע ורע תדרוש רשעו בל תמצא׃

16Der HERR ist König immer und ewiglich; die Heiden müssen aus seinem Land umkommen.

16יהוה מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו׃

17Das Verlangen der Elenden hörst du, HERR; ihr Herz ist gewiß, daß dein Ohr darauf merket,

17תאות ענוים שמעת יהוה תכין לבם תקשיב אזנך׃

18daß du Recht schaffest dem Waisen und Armen, daß der Mensch nicht mehr trotze auf Erden.

18לשפט יתום ודך בל יוסיף עוד לערץ אנוש מן הארץ׃

Tip: use the ← and → keys to turn chapters.