מתיו 22
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Kulish and Puluj Bible (1905)
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
1І, озвавшись Ісус, знов промовив до них приповістями, глаголючи:
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
2Уподобилось царство небесне чоловіку цареві, що нарядив весїллє синові своєму;
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
3і післав слуги свої кликати запрошених на весїллє; і не схотїли прийти.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
4Знов післав инші слуги, говорячи: Скажіть запрошеним: Ось я обід мій наготовив; воли мої й годоване побито, і все налагоджене; ідїть на весїллє.
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
5Вони ж, занехавши, пійшли собі, один на хутір, другий до свого торгу;
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
6а останнї, взявши слуг його, знущались із них, та й повбивали.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
7Цар же, почувши, прогнївив ся, й піславши військо своє, вигубив тих розбишак, і запалив город їх.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
8Рече тодї до слуг своїх: Весїллє налагоджене, запрошені ж не були достойні.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
9Ійдїть же на росхідні шляхи, й кого знайдете, запрошуйте на весїллє.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
10І вийшовши слуги ті на шляхи, зібрали всїх, кого знайшли, й лихих і добрих; і було весїллє повне гостей.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
11Цар же, ввійшовши подивитись на гостї, побачив там чоловіка, не одягненого у весїльню одежу;
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
12і рече до него: Друже, як се увійшов єси сюди, не мавши весїльньої одежі? Він же мовчав.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
13Рече тодї цар до слуг: Звязавши йому ноги й руки, візьміть його й викиньте в темряву надвірню; там буде плач і скреготаннє зубів.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
14Багато бо званих, мало ж вибраних.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
15Тодї пійшли Фарисеї, і радили раду, як би піймати Його на слові.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
16І висилають до Него учеників своїх з Іродиянами, говорячи: Учителю, знаємо, що ти правдивий єси, й на путь Божий правдою наставляєш, і нї про кого не дбаєш; бо не дивиш ся на лице людей.
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
17Скажи ж тепер нам: Як тобі здаєть ся? годить ся давати данину кесареві, чи нї?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
18Постеріг же Ісус лукавство їх, і рече: Що ви мене спокушуєте, лицеміри?
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
19Покажіть менї гріш податковий. Вони ж принесли йому денария.
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
20І рече до них: Чиє обличчє се й надпись?
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
21Кажуть йому: Кесареве. Тодї рече до них: Віддайте ж кесареве кесареві, а Боже Богові.
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
22І, вислухавши, здивувались, і, лишивши Його, пійшли.
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
23Того ж дня приступили до Него Садукеї, що кажуть: нема воскресення, і питали Його,
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
24говорячи: Учителю, Мойсей сказав: Коли хто вмре, не мавши дїтей, то нехай брат його оженить ся з жінкою його, й воскресить насїннє братові своєму.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
25Було ж у нас сїм братів; і первий, оженившись, умер, і, не мавши насїння, покинув жінку свою братові своєму;
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
26так само й другий брат, і третїй, аж до семого.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
27Опісля ж усїх умерла й жінка.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
28Оце ж у воскресенню кому з сїмох буде вона жінкою? всї бо мали її.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
29Озвав ся ж Ісус і рече до них: Помиляєтесь ви, не знаючи писання, анї сили Божої.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
30Бо в воскресенню не женять ся, нї віддають ся, а будуть як ангели Божі на небі.
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
31Про воскресеннє ж мертвих хиба не читали, що сказано вам од Бога, глаголючого:
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
32Я Бог Авраамів, і Бог Ісааків, і Бог Яковів? Не єсть Бог Богом мертвих, а живих.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
33І, слухаючи народ, дивував ся наукою Його.
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
34Фарисеї ж, почувши, що Він примусив Садукеїв мовчати, зібрались ради того.
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
35І спитав один з них, учитель закону, спокушуючи Його й кажучи:
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
36Учителю, котора заповідь велика в законї?
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
37Ісус же рече йому: Люби Господа Бога твого всїм серцем твоїм, і всею душею твоєю, і всею думкою твоєю.
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
38Се перва й велика заповідь.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
39Друга ж подібна їй: Люби ближнього твого, як себе самого.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
40На сих двох заповідях увесь закон і пророки стоять.
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
41Як же зібрались Фарисеї, питав їх Ісус,
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
42глаголючи: Що ви думаєте про Христа? чий Він син? Кажуть Йому: Давидів.
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
43Рече Він до них: Як же се Давид зве Його в дусї Господом, говорячи:
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44Рече Господь Господеві моєму: Сиди по правицї в мене, доки положу ворогів Твоїх підніжком ніг твоїх?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
45Коли ж Давид зве Його Господом, то як же Він син йому?
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
46І нїхто не зʼумів йому відказати нї слова, й нїхто з того часу не важив ся питати Його нїколи.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.