מתיו 22
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Kralice Bible (1613)
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
1I odpovídaje Ježíš, mluvil jim opět v podobenstvích, řka:
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
2Podobno jest království nebeské člověku králi, kterýž učinil svadbu synu svému.
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
3I poslal služebníky své, aby povolali pozvaných na svadbu; a oni nechtěli přijíti.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
4Opět poslal jiné služebníky, řka: Povězte pozvaným: Aj, oběd můj připravil jsem, volové moji a krmný dobytek zbit jest, a všecko hotovo. Pojďtež na svadbu.
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
5Ale oni nedbavše na to, odešli, jiný do vsi své a jiný po kupectví svém.
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
6Jiní pak zjímavše služebníky jeho a posměch jim učinivše, zmordovali.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
7A uslyšav to král, rozhněval se; a poslav vojska svá, zhubil vražedníky ty a město jejich zapálil.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
8Tedy řekl služebníkům svým: Svadba zajisté hotova jest, ale ti, kteříž pozváni byli, nebyli hodni.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
9Protož jděte na rozcestí, a kteréžkoli naleznete, zovtež na svadbu.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
10I vyšedše služebníci ti na cesty, shromáždili všecky, kteréžkoli nalezli, zlé i dobré. A naplněna jest svadba hodovníky.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
11Tedy všed král, aby pohleděl na hodovníky, uzřel tam člověka neoděného rouchem svadebním.
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
12I řekl jemu: Příteli, kteraks ty sem všel, nemaje roucha svadebního? A on oněměl.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
13Tedy řekl král služebníkům: Svížíce ruce jeho i nohy, vezměte ho, a uvrztež jej do temností zevnitřních. Tamť bude pláč a škřipení zubů.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
14Nebo mnoho jest povolaných, ale málo vyvolených.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
15Tedy odšedše farizeové, radili se, jak by polapili jej v řeči.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
16I poslali k němu učedlníky své s herodiány, řkouce: Mistře, víme, že pravdomluvný jsi a cestě Boží v pravdě učíš a nedbáš na žádného; nebo nepatříš na osobu lidskou.
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
17Protož pověz nám, co se tobě zdá: Sluší-li daň dáti císaři, čili nic?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
18Znaje pak Ježíš zlost jejich, řekl: Co mne pokoušíte, pokrytci?
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
19Ukažte mi peníz daně. A oni podali mu peníze.
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
20I řekl jim: Èí jest tento obraz a svrchu napsání?
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
21Řekli mu: Císařův. Tedy dí jim: Dejtež, co jest císařova, císaři, a co jest Božího, Bohu.
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
22To uslyšavše, divili se, a opustivše jej, odešli.
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
23V ten den přišli k němu saduceové, kteříž praví, že není z mrtvých vstání. I otázali se ho,
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
24Řkouce: Mistře, Mojžíš pověděl: Umřel-li by kdo, nemaje dětí, aby bratr jeho právem švagrovství pojal ženu jeho a vzbudil símě bratru svému.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
25I bylo u nás sedm bratrů. První pojav ženu, umřel, a nemaje semene, zůstavil ženu svou bratru svému.
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
26Takž podobně i druhý, i třetí, až do sedmého.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
27Nejposléze pak po všech umřela i žena.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
28Protož při vzkříšení kterého z těch sedmi bude žena? Nebo všickni ji měli.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
29I odpověděv Ježíš, řekl jim: Bloudíte, neznajíce Písem ani moci Boží.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
30Však při vzkříšení ani se nebudou ženiti ani vdávati, ale budou jako andělé Boží v nebi.
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
31O vzkříšení pak mrtvých zdaliž jste nečtli, co jest vám povědíno od Boha, kterýž takto dí:
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
32Já jsem Bůh Abrahamův a Bůh Izákův a Bůh Jákobův; a Bůhť není Bůh mrtvých, ale živých.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
33A slyševše to zástupové, divili se učení jeho.
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
34Farizeové pak uslyšavše, že by k mlčení přivedl saducejské, sešli se v jedno.
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
35I otázal se ho jeden z nich zákoník nějaký, pokoušeje ho, a řka:
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
36Mistře, které jest přikázání veliké v Zákoně?
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
37I řekl mu Ježíš: Milovati budeš Pána Boha svého z celého srdce svého a ze vší duše své a ze vší mysli své.
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
38To jest přední a veliké přikázání.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
39Druhé pak jest podobné tomu: Milovati budeš bližního svého jako sebe samého.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
40Na těch dvou přikázáních všecken Zákon záleží i Proroci.
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
41A když se sešli farizeové, otázal se jich Ježíš,
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
42Řka: Co se vám zdá o Kristu? Èí jest syn? Řkou jemu: Davidův.
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
43Dí jim: Kterakž pak David v Duchu nazývá ho Pánem, řka:
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44Řekl Pán Pánu mému: Seď na pravici mé, dokavadž nepodložím nepřátel tvých, aby byli za podnože noh tvých?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
45Poněvadž tedy David Pánem ho nazývá, i kterakž syn jeho jest?
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
46A nižádný nemohl jemu odpovědíti slova, aniž se odvážil kdo více od toho dne jeho se nač tázati.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.