מתיו 22
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Lutherbibel 1912
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
1Und Jesus antwortete und redete abermals durch Gleichnisse zu ihnen und sprach:
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
2Das Himmelreich ist gleich einem Könige, der seinem Sohn Hochzeit machte.
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
3Und sandte seine Knechte aus, daß sie die Gäste zur Hochzeit riefen; und sie wollten nicht kommen.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
4Abermals sandte er andere Knechte aus und sprach: Sagt den Gästen: Siehe, meine Mahlzeit habe ich bereitet, meine Ochsen und mein Mastvieh ist geschlachtet und alles ist bereit; kommt zur Hochzeit!
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
5Aber sie verachteten das und gingen hin, einer auf seinen Acker, der andere zu seiner Hantierung;
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
6etliche griffen seine Knechte, höhnten sie und töteten sie.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
7Da das der König hörte, ward er zornig und schickte seine Heere aus und brachte diese Mörder um und zündete ihre Stadt an.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
8Da sprach er zu seinen Knechten: Die Hochzeit ist zwar bereit, aber die Gäste waren's nicht wert.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
9Darum gehet hin auf die Straßen und ladet zur Hochzeit, wen ihr findet.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
10Und die Knechte gingen aus auf die Straßen und brachten zusammen, wen sie fanden, Böse und Gute; und die Tische wurden alle voll.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
11Da ging der König hinein, die Gäste zu besehen, und sah allda einen Menschen, der hatte kein hochzeitlich Kleid an;
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
12und er sprach zu ihm: Freund, wie bist du hereingekommen und hast doch kein hochzeitlich Kleid an? Er aber verstummte.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
13Da sprach der König zu seinen Dienern: Bindet ihm Hände und Füße und werfet ihn in die Finsternis hinaus! da wird sein Heulen und Zähneklappen.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
14Denn viele sind berufen, aber wenige sind auserwählt.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
15Da gingen die Pharisäer hin und hielten einen Rat, wie sie ihn fingen in seiner Rede.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
16Und sandten zu ihm ihre Jünger samt des Herodes Dienern. Und sie sprachen: Meister, wir wissen, daß du wahrhaftig bist und lehrst den Weg Gottes recht und du fragst nach niemand; denn du achtest nicht das Ansehen der Menschen.
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
17Darum sage uns, was dünkt dich: Ist's recht, daß man dem Kaiser den Zins gebe, oder nicht?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
18Da nun Jesus merkte ihre Schalkheit, sprach er: Ihr Heuchler, was versucht ihr mich?
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
19Weiset mir die Zinsmünze! Und sie reichten ihm einen Groschen dar.
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
20Und er sprach zu ihnen: Wes ist das Bild und die Überschrift?
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
21Sie sprachen zu ihm: Des Kaisers. Da sprach er zu ihnen: So gebet dem Kaiser, was des Kaisers ist, und Gott, was Gottes ist!
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
22Da sie das hörten, verwunderten sie sich und ließen ihn und gingen davon.
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
23An dem Tage traten zu ihm die Sadduzäer, die da halten, es sei kein Auferstehen, und fragten ihn
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
24und sprachen: Meister, Mose hat gesagt: So einer stirbt und hat nicht Kinder, so soll sein Bruder sein Weib freien und seinem Bruder Samen erwecken.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
25Nun sind bei uns gewesen sieben Brüder. Der erste freite und starb; und dieweil er nicht Samen hatte, ließ er sein Weib seinem Bruder;
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
26desgleichen der andere und der dritte bis an den siebenten.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
27Zuletzt nach allen starb auch das Weib.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
28Nun in der Auferstehung, wes Weib wird sie sein unter den sieben? Sie haben sie ja alle gehabt.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
29Jesus aber antwortete und sprach zu ihnen: Ihr irrt und wisset die Schrift nicht, noch die Kraft Gottes.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
30In der Auferstehung werden sie weder freien noch sich freien lassen, sondern sie sind gleichwie die Engel Gottes im Himmel.
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
31Habt ihr nicht gelesen von der Toten Auferstehung, was euch gesagt ist von Gott, der da spricht:
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
32“Ich bin der Gott Abrahams und der Gott Isaaks und der Gott Jakobs”? Gott aber ist nicht ein Gott der Toten, sondern der Lebendigen.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
33Und da solches das Volk hörte, entsetzten sie sich über seine Lehre.
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
34Da aber die Pharisäer hörten, wie er den Sadduzäern das Maul gestopft hatte, versammelten sie sich.
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
35Und einer unter ihnen, ein Schriftgelehrter, versuchte ihn und sprach:
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
36Meister, welches ist das vornehmste Gebot im Gesetz?
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
37Jesus aber sprach zu ihm: “Du sollst lieben Gott, deinen HERRN, von ganzem Herzen, von ganzer Seele und von ganzem Gemüte.”
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
38Dies ist das vornehmste und größte Gebot.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
39Das andere aber ist ihm gleich; Du sollst deinen Nächsten lieben wie dich selbst.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
40In diesen zwei Geboten hängt das ganze Gesetz und die Propheten.
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
41Da nun die Pharisäer beieinander waren, fragte sie Jesus
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
42und sprach: Wie dünkt euch um Christus? wes Sohn ist er? Sie sprachen: Davids.
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
43Er sprach zu ihnen: Wie nennt ihn denn David im Geist einen Herrn, da er sagt:
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44“Der HERR hat gesagt zu meinem Herrn: Setze dich zu meiner Rechten, bis daß ich lege deine Feinde zum Schemel deiner Füße”?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
45So nun David ihn einen Herrn nennt, wie ist er denn sein Sohn?
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
46Und niemand konnte ihm ein Wort antworten, und wagte auch niemand von dem Tage an hinfort, ihn zu fragen.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.