מתיו 22
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Louis Segond 1910
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
1Jésus, prenant la parole, leur parla de nouveau en paraboles, et il dit:
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
2Le royaume des cieux est semblable à un roi qui fit des noces pour son fils.
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
3Il envoya ses serviteurs appeler ceux qui étaient invités aux noces; mais ils ne voulurent pas venir.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
4Il envoya encore d’autres serviteurs, en disant: Dites aux conviés: Voici, j’ai préparé mon festin; mes bœufs et mes bêtes grasses sont tués, tout est prêt, venez aux noces.
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
5Mais, sans s’inquiéter de l’invitation, ils s’en allèrent, celui-ci à son champ, celui-là à son trafic;
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
6et les autres se saisirent des serviteurs, les outragèrent et les tuèrent.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
7Le roi fut irrité; il envoya ses troupes, fit périr ces meurtriers, et brûla leur ville.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
8Alors il dit à ses serviteurs: Les noces sont prêtes; mais les conviés n’en étaient pas dignes.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
9Allez donc dans les carrefours, et appelez aux noces tous ceux que vous trouverez.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
10Ces serviteurs allèrent dans les chemins, rassemblèrent tous ceux qu’ils trouvèrent, méchants et bons, et la salle des noces fut pleine de convives.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
11Le roi entra pour voir ceux qui étaient à table, et il aperçut là un homme qui n’avait pas revêtu un habit de noces.
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
12Il lui dit: Mon ami, comment es-tu entré ici sans avoir un habit de noces? Cet homme eut la bouche fermée.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
13Alors le roi dit aux serviteurs: Liez-lui les pieds et les mains, et jetez-le dans les ténèbres du dehors, où il y aura des pleurs et des grincements de dents.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
14Car il y a beaucoup d’appelés, mais peu d’élus.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
15Alors les pharisiens allèrent se consulter sur les moyens de surprendre Jésus par ses propres paroles.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
16Ils envoyèrent auprès de lui leurs disciples avec les hérodiens, qui dirent: Maître, nous savons que tu es vrai, et que tu enseignes la voie de Dieu selon la vérité, sans t’inquiéter de personne, car tu ne regardes pas à l’apparence des hommes.
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
17Dis-nous donc ce qu’il t’en semble: est-il permis, ou non, de payer le tribut à César?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
18Jésus, connaissant leur méchanceté, répondit: Pourquoi me tentez-vous, hypocrites?
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
19Montrez-moi la monnaie avec laquelle on paie le tribut. Et ils lui présentèrent un denier.
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
20Il leur demanda: De qui sont cette effigie et cette inscription?
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
21De César, lui répondirent-ils. Alors il leur dit: Rendez donc à César ce qui est à César, et à Dieu ce qui est à Dieu.
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
22Étonnés de ce qu’ils entendaient, ils le quittèrent, et s’en allèrent.
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
23Le même jour, les sadducéens, qui disent qu’il n’y a point de résurrection, vinrent auprès de Jésus, et lui firent cette question:
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
24Maître, Moïse a dit: Si quelqu’un meurt sans enfants, son frère épousera sa veuve, et suscitera une postérité à son frère.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
25Or, il y avait parmi nous sept frères. Le premier se maria, et mourut; et, comme il n’avait pas d’enfants, il laissa sa femme à son frère.
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
26Il en fut de même du second, puis du troisième, jusqu’au septième.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
27Après eux tous, la femme mourut aussi.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
28A la résurrection, duquel des sept sera-t-elle donc la femme? Car tous l’ont eue.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
29Jésus leur répondit: Vous êtes dans l’erreur, parce que vous ne comprenez ni les Écritures, ni la puissance de Dieu.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
30Car, à la résurrection, les hommes ne prendront point de femmes, ni les femmes de maris, mais ils seront comme les anges de Dieu dans le ciel.
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
31Pour ce qui est de la résurrection des morts, n’avez-vous pas lu ce que Dieu vous a dit:
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
32Je suis le Dieu d’Abraham, le Dieu d’Isaac, et le Dieu de Jacob? Dieu n’est pas Dieu des morts, mais des vivants.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
33La foule, qui écoutait, fut frappée de l’enseignement de Jésus.
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
34Les pharisiens, ayant appris qu’il avait réduit au silence les sadducéens, se rassemblèrent,
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
35et l’un d’eux, docteur de la loi, lui fit cette question, pour l’éprouver:
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
36Maître, quel est le plus grand commandement de la loi?
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
37Jésus lui répondit: Tu aimeras le Seigneur, ton Dieu, de tout ton cœur, de toute ton âme, et de toute ta pensée.
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
38C’est le premier et le plus grand commandement.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
39Et voici le second, qui lui est semblable: Tu aimeras ton prochain comme toi-même.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
40De ces deux commandements dépendent toute la loi et les prophètes.
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
41Comme les pharisiens étaient assemblés, Jésus les interrogea,
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
42en disant: Que pensez-vous du Christ? De qui est-il fils? Ils lui répondirent: De David.
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
43Et Jésus leur dit: Comment donc David, animé par l’Esprit, l’appelle-t-il Seigneur, lorsqu’il dit:
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Assieds-toi à ma droite, Jusqu’à ce que je fasse de tes ennemis ton marchepied?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
45Si donc David l’appelle Seigneur, comment est-il son fils?
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
46Nul ne put lui répondre un mot. Et, depuis ce jour, personne n’osa plus lui proposer des questions.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.