מתיו 15
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Louis Segond 1910
1אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃
1Alors des pharisiens et des scribes vinrent de Jérusalem auprès de Jésus, et dirent:
2ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃
2Pourquoi tes disciples transgressent-ils la tradition des anciens? Car ils ne se lavent pas les mains, quand ils prennent leurs repas.
3ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃
3Il leur répondit: Et vous, pourquoi transgressez-vous le commandement de Dieu au profit de votre tradition?
4כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
4Car Dieu a dit: Honore ton père et ta mère; et: Celui qui maudira son père ou sa mère sera puni de mort.
5ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃
5Mais vous, vous dites: Celui qui dira à son père ou à sa mère: Ce dont j’aurais pu t’assister est une offrande à Dieu, n’est pas tenu d’honorer son père ou sa mère.
6ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃
6Vous annulez ainsi la parole de Dieu au profit de votre tradition.
7חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃
7Hypocrites, Ésaïe a bien prophétisé sur vous, quand il a dit:
8העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
8Ce peuple m’honore des lèvres, Mais son cœur est éloigné de moi.
9ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
9C’est en vain qu’ils m’honorent, En enseignant des préceptes qui sont des commandements d’hommes.
10ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃
10Ayant appelé à lui la foule, il lui dit: Écoutez, et comprenez.
11לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃
11Ce n’est pas ce qui entre dans la bouche qui souille l’homme; mais ce qui sort de la bouche, c’est ce qui souille l’homme.
12ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃
12Alors ses disciples s’approchèrent, et lui dirent: Sais-tu que les pharisiens ont été scandalisés des paroles qu’ils ont entendues?
13ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃
13Il répondit: Toute plante que n’a pas plantée mon Père céleste sera déracinée.
14הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃
14Laissez-les: ce sont des aveugles qui conduisent des aveugles; si un aveugle conduit un aveugle, ils tomberont tous deux dans une fosse.
15ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃
15Pierre, prenant la parole, lui dit: Explique-nous cette parabole.
16ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃
16Et Jésus dit: Vous aussi, êtes-vous encore sans intelligence?
17העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃
17Ne comprenez-vous pas que tout ce qui entre dans la bouche va dans le ventre, puis est jeté dans les lieux secrets?
18אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃
18Mais ce qui sort de la bouche vient du cœur, et c’est ce qui souille l’homme.
19כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃
19Car c’est du cœur que viennent les mauvaises pensées, les meurtres, les adultères, les impudicités, les vols, les faux témoignages, les calomnies.
20אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃
20Voilà les choses qui souillent l’homme; mais manger sans s’être lavé les mains, cela ne souille point l’homme.
21ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃
21Jésus, étant parti de là, se retira dans le territoire de Tyr et de Sidon.
22והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃
22Et voici, une femme cananéenne, qui venait de ces contrées, lui cria: Aie pitié de moi, Seigneur, Fils de David! Ma fille est cruellement tourmentée par le démon.
23והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃
23Il ne lui répondit pas un mot, et ses disciples s’approchèrent, et lui dirent avec instance: Renvoie-la, car elle crie derrière nous.
24ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃
24Il répondit: Je n’ai été envoyé qu’aux brebis perdues de la maison d’Israël.
25והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃
25Mais elle vint se prosterner devant lui, disant: Seigneur, secours-moi!
26ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
26Il répondit: Il n’est pas bien de prendre le pain des enfants, et de le jeter aux petits chiens.
27ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃
27Oui, Seigneur, dit-elle, mais les petits chiens mangent les miettes qui tombent de la table de leurs maîtres.
28ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃
28Alors Jésus lui dit: Femme, ta foi est grande; qu’il te soit fait comme tu veux. Et, à l’heure même, sa fille fut guérie.
29ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃
29Jésus quitta ces lieux, et vint près de la mer de Galilée. Étant monté sur la montagne, il s’y assit.
30ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃
30Alors s’approcha de lui une grande foule, ayant avec elle des boiteux, des aveugles, des muets, des estropiés, et beaucoup d’autres malades. On les mit à ses pieds, et il les guérit;
31ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃
31en sorte que la foule était dans l’admiration de voir que les muets parlaient, que les estropiés étaient guéris, que les boiteux marchaient, que les aveugles voyaient; et elle glorifiait le Dieu d’Israël.
32ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃
32Jésus, ayant appelé ses disciples, dit: Je suis ému de compassion pour cette foule; car voilà trois jours qu’ils sont près de moi, et ils n’ont rien à manger. Je ne veux pas les renvoyer à jeun, de peur que les forces ne leur manquent en chemin.
33ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃
33Les disciples lui dirent: Comment nous procurer dans ce lieu désert assez de pains pour rassasier une si grande foule?
34ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃
34Jésus leur demanda: Combien avez-vous de pains? Sept, répondirent-ils, et quelques petits poissons.
35ויצו את המון העם לשבת לארץ׃
35Alors il fit asseoir la foule par terre,
36ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
36prit les sept pains et les poissons, et, après avoir rendu grâces, il les rompit et les donna à ses disciples, qui les distribuèrent à la foule.
37ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃
37Tous mangèrent et furent rassasiés, et l’on emporta sept corbeilles pleines des morceaux qui restaient.
38והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
38Ceux qui avaient mangé étaient quatre mille hommes, sans les femmes et les enfants.
39וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃
39Ensuite, il renvoya la foule, monta dans la barque, et se rendit dans la contrée de Magadan.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.