מתיו 15

1אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃

2ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם׃

3ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם׃

4כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃

5ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו׃

6ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם׃

7חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃

8העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃

9ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃

10ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו׃

11לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם׃

12ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו׃

13ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃

14הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃

15ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה׃

16ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה׃

17העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות׃

18אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם׃

19כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃

20אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם׃

21ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון׃

22והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד׃

23והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו׃

24ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל׃

25והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃

26ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃

27ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם׃

28ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא׃

29ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃

30ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם׃

31ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל׃

32ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך׃

33ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה׃

34ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃

35ויצו את המון העם לשבת לארץ׃

36ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃

37ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃

38והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃

39וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא׃