Луки 22
Kulish and Puluj Bible (1905)Translation
Kulish and Puluj Bible (1905)
Modern Hebrew Bible
1Наближало ся ж сьвято опрісноків, зване пасха.
1ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃
2І шукали архиєреї та письменники, як би погубити Його; боялись бо народу.
2והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃
3Ввійшов же сатана в Юду, на прізвище Іскариоцького, що був з числа дванайцяти.
3והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃
4І пійшовши говорив з архиєреями та воєводами, як Його зрадити їм.
4וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃
5І зрадїли вони, й вмовились йому срібла дати.
5וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃
6І обіцяв ся, і шукав нагоди, щоб видати Його їм потай народу.
6ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃
7Прийшов же день опрісноків, як треба було колоти пасхове ягня.
7ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃
8І післав Петра та Йоана, глаголючи: Йдїть та приготовте нам пасху їсти.
8וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃
9Вони ж сказали Йому: Де хочеш, щоб приготовити?
9ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃
10Він же рече їм: Ось, як увійдете в город, зустріне вас чоловік, глек води несучи. Йдїть слїдом за ним у господу, куди ввійде.
10ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃
11І скажіть господареві дому: Каже тобі учитель: Де сьвітлиця, щоб пасху з учениками моїми їсти?
11ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃
12І той вам покаже гірницю велику застелену; там приготовте.
12והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃
13Пійшовши ж знайшли, як сказав їм, і приготовили пасху.
13וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃
14І, як настала година, сїв Він, й дванайцять апостолів з Ним.
14ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃
15І рече до них: Бажаннєм забажав я сю пасху їсти з вами, перш нїж прийму муки:
15ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃
16глаголю бо вам: Що більш не їсти му її, доки сповнить ся в царстві Божому.
16כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃
17І, взявши чашу, й оддавши хвалу, рече: Прийміть се та подїлить собі:
17ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃
18глаголю бо вам: Що не пити му вже від плоду винограднього, доки царство Боже прийде.
18כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃
19І, взявши хлїб, та оддавши хвалу, переломив, і дав їм, глаголючи: Се єсть тїло моє, що за вас даєть ся. Се чинїть на мій спомин.
19ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃
20Так само й чашу після вечері, глаголючи: Ся чаша новий завіт у крові моїй, що за вас пролита буде.
20וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃
21Та ось рука зрадника мого зо мною на столї.
21אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃
22Син то чоловічий іде, як постановлено наперед, тільки ж горе чоловікові тому, що зрадить Його!
22כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃
23І стали вони перепитуватись між собою, хто б з них був, що се має зробити.
23והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃
24Постало ж і змаганнє між ними, хто з них здаєть ся бути більшим.
24וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃
25Він же рече їм: Царі в поган панують над ними, й ті, що власть над ними мають, добродїями звуть ся.
25ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃
26Ви ж не так: тільки ж найбільший між вами нехай буде як найменший, і хто старший — як слуга.
26ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃
27Хто бо більший: хто за столом, чи хто послугує? хиба не хто за столом? я ж між вами, як слуга.
27כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃
28Ви ж пробували зо мною в спокусах моїх.
28ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃
29І я завітую вам, як завітував менї Отець мій, царство,
29לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃
30щоб їли й пили за столом моїм у царстві моєму, і сидїли на престолах, судячи дванайцять родів Ізраїлевих.
30למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃
31Рече ж Господь: Симоне, Симоне, ось сатана жадав собі вас, щоб просївати, як пшеницю;
31ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃
32я ж молив ся за тебе, щоб не поменшала віра твоя, і ти колись, навернувшись, утверди братів твоїх.
32ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃
33Він же каже Йому: Господи, з Тобою готов я і в темницю, і на смерть іти.
33והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃
34Він же рече: Глаголю тобі, Петре, не запіє сьогоднї півень, перш нїж тричі відречеш ся, що не знаєш мене.
34ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃
35І рече їм: Як посилав вас я без сакви, й торбини, й обувя, чи чого недоставало вам? Вони ж казали: Нїчого.
35ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃
36Рече тодї їм: А тепер хто має сакву, нехай бере так само й торбину: а хто не має, нехай продасть одежу, та купить меч.
36ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃
37Глаголю бо вам, що ще й се написане мусить справдитись на менї: І з беззаконними полїчено його: бо все про мене сповняєть ся.
37כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃
38Вони ж сказали: Господи, ось мечів тут два. Він же рече їм: Доволї.
38ויאמרו אדנינו הנה פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃
39І вийшовши пійшов по звичаю на гору Оливну; ійшли ж слїдом за Ним і ученики Його.
39ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃
40Прибувши ж на місце, рече їм: Молїть ся, щоб не ввійти в спокусу.
40ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃
41А сам відступив од них, так як кинути каменем, і, приклонивши колїна, молив ся,
41והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃
42глаголючи: Отче, коли хочеш, мимо неси чашу сю від мене: тільки ж не моя воля, а Твоя нехай буде.
42אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃
43Явив ся ж Йому ангел з неба, підкріпляючи Його.
43וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃
44І, бувши в смертній боротьбі, ще пильнїще молив ся; був же піт Його як каплї крови, каплючі на землю.
44ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃
45І, вставши від молитви, й прийшовши до учеників своїх, знайшов їх сплячих від смутку,
45ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃
46і рече їм: Чого спите? уставши молїть ся, щоб не ввійшли в спокусу.
46]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃
47Ще ж Він промовляв, ось народ і званий Юда, один з дванайцяти, йшов поперед них, і приступив до Ісуса, поцїлувати Його.
47]74-64[׃
48Ісус же рече йому: Юдо, цїлуваннєм Сина чоловічого зраджуєш?
48ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃
49Бачивши ж ті, що коло Него, до чого доходить, казали Йому: Господи, чи вдарити нам мечем?
49והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃
50І вдарив один хтось із них слугу архиєрейського, та й відтяв йому ухо праве.
50ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃
51І озвавшись Ісус, рече: Оставте аж до сього. І, приторкнувшись до уха його, сцїлив його.
51ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃
52Рече ж Ісус до прийшовших на Него архиєреїв і воєвод, і церковних старших: Як на розбійника ви прийшли з мечами та киями?
52ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃
53Як що-дня був я з вами в церкві, не простягали рук на мене; та се ваша година й власть темряви.
53ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃
54Узявши ж Його, повели, й привели Його в двір архиєрейський. Петр же йшов слїдом оддалеки.
54ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃
55Як же запалили огонь серед двора та посїдали вкупі, сїв і Петр серед них.
55ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃
56Побачивши ж Його одна служниця, як сидїв коло сьвітла, й, придивляючись на него, сказала: І сей з Ним був.
56ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃
57Він же одрік ся Його, кажучи: Жінко, не знаю Його.
57ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃
58А згодя другий, побачивши його, сказав: І ти з них єси. Петр же каже: Чоловіче, нї.
58ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃
59І мало що не через одну годину, инший хтось ствердив, кажучи: Справдї і сей з Ним був, бо й Галилеєць він.
59ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃
60Каже Петр: Чоловіче, не знаю, що кажеш. І зараз, як ще говорив він, запіяв півень.
60ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃
61І обернувшись Господь, поглянув на Петра. І згадав Петр слово Господнє, як глаголав йому: Що перш нїж півень запіє, відречеш ся мене тричі.
61ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃
62І вийшовши геть Петр, заплакав гірко.
62ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃
63А чоловіки, що держали Ісуса, насьміхались із Него, бючи.
63והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃
64І, закривши Його, били в лице Його, та й питали Його, кажучи: Проречи, хто вдарив Тебе.
64ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃
65І иншого багато, хуливши, казали на Него.
65ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃
66А як настав день, зібралась старшина людська, та архиєреї і письменники, та й повели Його в раду свою, кажучи:
66ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃
67Чи Ти єси Христос? скажи нам. Рече ж їм: Коли вам скажу, не піймете віри;
67ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃
68коли ж і спитаю вас, не відповісте менї й не відпустите.
68וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃
69Від нинї сидїти ме Син чоловічий по правицї сили Божої.
69אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃
70І сказали всї: То се Ти Син Божий? Він же до них рече: Ви кажете, що се я.
70ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃
71Вони ж сказали: На що нам ще сьвідчення? самі бо чули з уст Його.
71ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.