תְהִלִּים 106
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Lutherbibel 1912
1הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃
1Halleluja! Danket dem HERRN; denn er ist freundlich, und seine Güte währet ewiglich.
2מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו׃
2Wer kann die großen Taten des HERRN ausreden und alle seine löblichen Werke preisen?
3אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת׃
3Wohl denen, die das Gebot halten und tun immerdar recht!
4זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך׃
4HERR, gedenke mein nach der Gnade, die du dem Volk verheißen hast; beweise uns deine Hilfe,
5לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך׃
5daß wir sehen mögen die Wohlfahrt deiner Auserwählten und uns freuen, daß es deinem Volk wohl geht, und uns rühmen mit deinem Erbteil.
6חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו׃
6Wir haben gesündigt samt unsern Vätern; wir haben mißgehandelt und sind gottlos gewesen.
7אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף׃
7Unsre Väter in Ägypten wollten deine Wunder nicht verstehen; sie gedachten nicht an deine große Güte und waren ungehorsam am Meer, am Schilfmeer.
8ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו׃
8Er half ihnen aber um seines Namens willen, daß er seine Macht bewiese.
9ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר׃
9Und er schalt das Schilfmeer: da ward's trocken, und führte sie durch die Tiefen wie in einer Wüste
10ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב׃
10und half ihnen von der Hand des, der sie haßte, und erlöste sie von der Hand des Feindes;
11ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר׃
11und die Wasser ersäuften ihre Widersacher, daß nicht einer übrig blieb.
12ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו׃
12Da glaubten sie an seine Worte und sangen sein Lob.
13מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו׃
13Aber sie vergaßen bald seiner Werke; sie warteten nicht auf seinen Rat.
14ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון׃
14Und sie wurden lüstern in der Wüste und versuchten Gott in der Einöde.
15ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם׃
15Er aber gab ihnen ihre Bitte und sandte ihnen genug, bis ihnen davor ekelte.
16ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה׃
16Und sie empörten sich wider Mose im Lager, wider Aaron, den Heiligen des HERRN.
17תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם׃
17Die Erde tat sich auf und verschlang Dathan und deckte zu die Rotte Abirams,
18ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים׃
18und Feuer ward unter ihrer Rotte angezündet, die Flamme verbrannte die Gottlosen.
19יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה׃
19Sie machten ein Kalb am Horeb und beteten an das gegossene Bild
20וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב׃
20und verwandelten ihre Ehre in ein Gleichnis eines Ochsen, der Gras frißt.
21שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים׃
21Sie vergaßen Gottes, ihres Heilands, der so große Dinge in Ägypten getan hatte,
22נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף׃
22Wunder im Lande Hams und schreckliche Werke am Schilfmeer.
23ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית׃
23Und er sprach, er wolle sie vertilgen, wo nicht Mose, sein Auserwählter, in den Riß getreten wäre vor ihm, seinen Grimm abzuwenden, auf daß er sie nicht gar verderbte.
24וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו׃
24und sie verachteten das liebe Land, sie glaubten seinem Wort nicht
25וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה׃
25und murrten in ihren Hütten; sie gehorchten der Stimme des HERRN nicht.
26וישא ידו להם להפיל אותם במדבר׃
26Und er hob auf seine Hand wider sie, daß er sie niederschlüge in der Wüste
27ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות׃
27und würfe ihren Samen unter die Heiden und zerstreute sie in die Länder.
28ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים׃
28Und sie hingen sich an den Baal-Peor und aßen von den Opfern der toten Götzen
29ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה׃
29und erzürnten ihn mit ihrem Tun; da brach auch die Plage unter sie.
30ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה׃
30Da trat Pinehas herzu und schlichtete die Sache; da ward der Plage gesteuert.
31ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם׃
31Das ward ihm gerechnet zur Gerechtigkeit für und für ewiglich.
32ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם׃
32Und sie erzürnten ihn am Haderwasser, und Mose ging es übel um ihretwillen.
33כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו׃
33Denn sie betrübten ihm sein Herz, daß ihm etliche Worte entfuhren.
34לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם׃
34Auch vertilgten sie die Völker nicht, wie sie doch der HERR geheißen hatte;
35ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם׃
35sondern sie mengten sich unter die Heiden und lernten derselben Werke
36ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש׃
36und dienten ihren Götzen; die wurden ihnen zum Fallstrick.
37ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים׃
37Und sie opferten ihre Söhne und ihre Töchter den Teufeln
38וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים׃
38und vergossen unschuldig Blut, das Blut ihrer Söhne und ihrer Töchter, die sie opferten den Götzen Kanaans, daß das Land mit Blutschulden befleckt ward;
39ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם׃
39und verunreinigten sich mit ihren Werken und wurden abgöttisch mit ihrem Tun.
40ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו׃
40Da ergrimmte der Zorn des HERRN über sein Volk, und er gewann einen Greuel an seinem Erbe
41ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם׃
41und gab sie in die Hände der Heiden, daß über sie herrschten, die ihnen gram waren.
42וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם׃
42Und ihre Feinde ängsteten sie; und sie wurden gedemütigt unter ihre Hände.
43פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם׃
43Er errettete sie oftmals; aber sie erzürnten ihn mit ihrem Vornehmen und wurden wenig um ihrer Missetat willen.
44וירא בצר להם בשמעו את רנתם׃
44Und er sah ihre Not an, da er ihre Klage hörte,
45ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו׃
45und gedachte an seinen Bund, den er mit ihnen gemacht hatte; und es reute ihn nach seiner großen Güte,
46ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם׃
46und er ließ sie zur Barmherzigkeit kommen vor allen, die sie gefangen hatten.
47הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך׃
47Hilf uns, HERR, unser Gott, und bringe uns zusammen aus den Heiden, daß wir danken deinem heiligen Namen und rühmen dein Lob.
48ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה׃
48Gelobet sei der HERR, der Gott Israels, von Ewigkeit zu Ewigkeit, und alles Volk spreche: Amen, halleluja!
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.