Hiob 9
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Hiob antwortete und sprach:
1ויען איוב ויאמר׃
2Ja, ich weiß gar wohl, daß es also ist und daß ein Mensch nicht recht behalten mag gegen Gott.
2אמנם ידעתי כי כן ומה יצדק אנוש עם אל׃
3Hat er Lust, mit ihm zu hadern, so kann er ihm auf tausend nicht eins antworten.
3אם יחפץ לריב עמו לא יעננו אחת מני אלף׃
4Er ist weise und mächtig; wem ist's je gelungen, der sich wider ihn gelegt hat?
4חכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם׃
5Er versetzt Berge, ehe sie es innewerden, die er in seinem Zorn umkehrt.
5המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו׃
6Er bewegt die Erde aus ihrem Ort, daß ihre Pfeiler zittern.
6המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון׃
7Er spricht zur Sonne, so geht sie nicht auf, und versiegelt die Sterne.
7האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם׃
8Er breitet den Himmel aus allein und geht auf den Wogen des Meeres.
8נטה שמים לבדו ודורך על במתי ים׃
9Er macht den Wagen am Himmel und Orion und die Plejaden und die Sterne gegen Mittag.
9עשה עש כסיל וכימה וחדרי תמן׃
10Er tut große Dinge, die nicht zu erforschen sind, und Wunder, deren keine Zahl ist.
10עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר׃
11Siehe, er geht an mir vorüber, ehe ich's gewahr werde, und wandelt vorbei, ehe ich's merke.
11הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא אבין לו׃
12Siehe, wenn er hinreißt, wer will ihm wehren? Wer will zu ihm sagen: Was machst du?
12הן יחתף מי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה׃
13Er ist Gott; seinen Zorn kann niemand stillen; unter ihn mußten sich beugen die Helfer Rahabs.
13אלוה לא ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב׃
14Wie sollte ich denn ihm antworten und Worte finden gegen ihn?
14אף כי אנכי אעננו אבחרה דברי עמו׃
15Wenn ich auch recht habe, kann ich ihm dennoch nicht antworten, sondern ich müßte um mein Recht flehen.
15אשר אם צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן׃
16Wenn ich ihn schon anrufe, und er mir antwortet, so glaube ich doch nicht, daß er meine Stimme höre.
16אם קראתי ויענני לא אאמין כי יאזין קולי׃
17Denn er fährt über mich mit Ungestüm und macht mir Wunden viel ohne Ursache.
17אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם׃
18Er läßt meinen Geist sich nicht erquicken, sondern macht mich voll Betrübnis.
18לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים׃
19Will man Macht, so ist er zu mächtig; will man Recht, wer will mein Zeuge sein?
19אם לכח אמיץ הנה ואם למשפט מי יועידני׃
20Sage ich, daß ich gerecht bin, so verdammt er mich doch; bin ich Unschuldig, so macht er mich doch zu Unrecht.
20אם אצדק פי ירשיעני תם אני ויעקשני׃
21Ich bin unschuldig! ich frage nicht nach meiner Seele, begehre keines Lebens mehr.
21תם אני לא אדע נפשי אמאס חיי׃
22Es ist eins, darum sage ich: Er bringt um beide, den Frommen und den Gottlosen.
22אחת היא על כן אמרתי תם ורשע הוא מכלה׃
23Wenn er anhebt zu geißeln, so dringt er alsbald zum Tod und spottet der Anfechtung der Unschuldigen.
23אם שוט ימית פתאם למסת נקים ילעג׃
24Das Land aber wird gegeben unter die Hand der Gottlosen, und der Richter Antlitz verhüllt er. Ist's nicht also, wer anders sollte es tun?
24ארץ נתנה ביד רשע פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא׃
25Meine Tage sind schneller gewesen denn ein Läufer; sie sind geflohen und haben nichts Gutes erlebt.
25וימי קלו מני רץ ברחו לא ראו טובה׃
26Sie sind dahingefahren wie die Rohrschiffe, wie ein Adler fliegt zur Speise.
26חלפו עם אניות אבה כנשר יטוש עלי אכל׃
27Wenn ich gedenke: Ich will meiner Klage vergessen und meine Gebärde lassen fahren und mich erquicken,
27אם אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה׃
28so fürchte ich alle meine Schmerzen, weil ich weiß, daß du mich nicht unschuldig sein lässest.
28יגרתי כל עצבתי ידעתי כי לא תנקני׃
29Ich muß ja doch ein Gottloser sein; warum mühe ich mich denn so vergeblich?
29אנכי ארשע למה זה הבל איגע׃
30Wenn ich mich gleich mit Schneewasser wüsche und reinigte mein Hände mit Lauge,
30אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי׃
31so wirst du mich doch tauchen in Kot, und so werden mir meine Kleider greulich anstehen.
31אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי׃
32Denn er ist nicht meinesgleichen, dem ich antworten könnte, daß wir vor Gericht miteinander kämen.
32כי לא איש כמני אעננו נבוא יחדו במשפט׃
33Es ist zwischen uns kein Schiedsmann, der seine Hand auf uns beide lege.
33לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו׃
34Er nehme von mir seine Rute und lasse seinen Schrecken von mir,
34יסר מעלי שבטו ואמתו אל תבעתני׃
35daß ich möge reden und mich nicht vor ihm fürchten dürfe; denn ich weiß, daß ich kein solcher bin.
35אדברה ולא איראנו כי לא כן אנכי עמדי׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.