Hiob 32
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Da hörten die drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er sich für gerecht hielt.
1וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃
2Aber Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, des Geschlechts Rams, ward zornig über Hiob, daß er seine Seele gerechter hielt denn Gott.
2ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃
3Auch ward er zornig über seine drei Freunde, daß sie keine Antwort fanden und doch Hiob verdammten.
3ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃
4Denn Elihu hatte geharrt, bis daß sie mit Hiob geredet hatten, weil sie älter waren als er.
4ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃
5Darum, da er sah, daß keine Antwort war im Munde der drei Männer, ward er zornig.
5וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃
6Und so antwortete Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, und sprach: Ich bin jung, ihr aber seid alt; darum habe ich mich gescheut und gefürchtet, mein Wissen euch kundzutun.
6ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
7Ich dachte: Laß das Alter reden, und die Menge der Jahre laß Weisheit beweisen.
7אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃
8Aber der Geist ist in den Leuten und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.
8אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
9Die Großen sind nicht immer die Weisesten, und die Alten verstehen nicht das Recht.
9לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃
10Darum will ich auch reden; höre mir zu. Ich will mein Wissen auch kundtun.
10לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃
11Siehe, ich habe geharrt auf das, was ihr geredet habt; ich habe aufgemerkt auf eure Einsicht, bis ihr träfet die rechte Rede,
11הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃
12und ich habe achtgehabt auf euch. Aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob zurechtweise oder seiner Rede antworte.
12ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃
13Sagt nur nicht: “Wir haben Weisheit getroffen; Gott muß ihn schlagen, kein Mensch.”
13פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃
14Gegen mich hat er seine Worte nicht gerichtet, und mit euren Reden will ich ihm nicht antworten.
14ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃
15Ach! sie sind verzagt, können nicht mehr antworten; sie können nicht mehr reden.
15חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
16Weil ich denn geharrt habe, und sie konnten nicht reden (denn sie stehen still und antworten nicht mehr),
16והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃
17will ich auch mein Teil antworten und will mein Wissen kundtun.
17אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃
18Denn ich bin der Reden so voll, daß mich der Odem in meinem Innern ängstet.
18כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
19Siehe, mein Inneres ist wie der Most, der zugestopft ist, der die neuen Schläuche zerreißt.
19הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃
20Ich muß reden, daß ich mir Luft mache; ich muß meine Lippen auftun und antworten.
20אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃
21Ich will niemands Person ansehen und will keinem Menschen schmeicheln.
21אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃
22Denn ich weiß nicht zu schmeicheln; leicht würde mich sonst mein Schöpfer dahinraffen.
22כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.