Hiob 34
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Und es hob an Elihu und sprach:
1ויען אליהוא ויאמר׃
2Hört, ihr Weisen, meine Rede, und ihr Verständigen, merkt auf mich!
2שמעו חכמים מלי וידעים האזינו לי׃
3Denn das Ohr prüft die Rede, und der Mund schmeckt die Speise.
3כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל׃
4Laßt uns ein Urteil finden, daß wir erkennen unter uns, was gut sei.
4משפט נבחרה לנו נדעה בינינו מה טוב׃
5Denn Hiob hat gesagt: “Ich bin gerecht, und Gott weigert mir mein Recht;
5כי אמר איוב צדקתי ואל הסיר משפטי׃
6ich muß lügen, ob ich wohl recht habe, und bin gequält von meinen Pfeilen, ob ich wohl nichts verschuldet habe.”
6על משפטי אכזב אנוש חצי בלי פשע׃
7Wer ist ein solcher Hiob, der da Spötterei trinkt wie Wasser
7מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים׃
8und auf dem Wege geht mit den Übeltätern und wandelt mit gottlosen Leuten?
8וארח לחברה עם פעלי און וללכת עם אנשי רשע׃
9Denn er hat gesagt: “Wenn jemand schon fromm ist, so gilt er doch nichts bei Gott.”
9כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים׃
10Darum hört mir zu, ihr weisen Leute: Es sei ferne, daß Gott sollte gottlos handeln und der Allmächtige ungerecht;
10לכן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול׃
11sondern er vergilt dem Menschen, darnach er verdient hat, und trifft einen jeglichen nach seinem Tun.
11כי פעל אדם ישלם לו וכארח איש ימצאנו׃
12Ohne zweifel, Gott verdammt niemand mit Unrecht, und der Allmächtige beugt das Recht nicht.
12אף אמנם אל לא ירשיע ושדי לא יעות משפט׃
13Wer hat, was auf Erden ist, verordnet, und wer hat den ganzen Erdboden gesetzt?
13מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה׃
14So er nun an sich dächte, seinen Geist und Odem an sich zöge,
14אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׃
15so würde alles Fleisch miteinander vergehen, und der Mensch würde wieder zu Staub werden.
15יגוע כל בשר יחד ואדם על עפר ישוב׃
16Hast du nun Verstand, so höre das und merke auf die Stimme meiner Reden.
16ואם בינה שמעה זאת האזינה לקול מלי׃
17Kann auch, der das Recht haßt regieren? Oder willst du den, der gerecht und mächtig ist, verdammen?
17האף שונא משפט יחבוש ואם צדיק כביר תרשיע׃
18Sollte einer zum König sagen: “Du heilloser Mann!” und zu den Fürsten: “Ihr Gottlosen!”?
18האמר למלך בליעל רשע אל נדיבים׃
19Und er sieht nicht an die Person der Fürsten und kennt den Herrlichen nicht mehr als den Armen; denn sie sind alle seiner Hände Werk.
19אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם׃
20Plötzlich müssen die Leute sterben und zu Mitternacht erschrecken und vergehen; die Mächtigen werden weggenommen nicht durch Menschenhand.
20רגע ימתו וחצות לילה יגעשו עם ויעברו ויסירו אביר לא ביד׃
21Denn seine Augen sehen auf eines jeglichen Wege, und er schaut alle ihre Gänge.
21כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה׃
22Es ist keine Finsternis noch Dunkel, daß sich da möchten verbergen die Übeltäter.
22אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און׃
23Denn er darf auf den Menschen nicht erst lange achten, daß er vor Gott ins Gericht komme.
23כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט׃
24Er bringt die Stolzen um, ohne erst zu forschen, und stellt andere an ihre Statt:
24ירע כבירים לא חקר ויעמד אחרים תחתם׃
25darum daß er kennt ihre Werke und kehrt sie um des Nachts, daß sie zerschlagen werden.
25לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו׃
26Er straft sie ab wie die Gottlosen an einem Ort, da man es sieht:
26תחת רשעים ספקם במקום ראים׃
27darum daß sie von ihm weggewichen sind und verstanden seiner Wege keinen,
27אשר על כן סרו מאחריו וכל דרכיו לא השכילו׃
28daß das Schreien der Armen mußte vor ihn kommen und er das Schreien der Elenden hörte.
28להביא עליו צעקת דל וצעקת עניים ישמע׃
29Wenn er Frieden gibt, wer will verdammen? und wenn er das Antlitz verbirgt, wer will ihn schauen unter den Völkern und Leuten allzumal?
29והוא ישקט ומי ירשע ויסתר פנים ומי ישורנו ועל גוי ועל אדם יחד׃
30Denn er läßt nicht über sie regieren einen Heuchler, das Volk zu drängen.
30ממלך אדם חנף ממקשי עם׃
31Denn zu Gott muß man sagen: “Ich habe gebüßt, ich will nicht übel tun.
31כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל׃
32Habe ich's nicht getroffen, so lehre du mich's besser; habe ich Unrecht gehandelt, ich will's nicht mehr tun.”
32בלעדי אחזה אתה הרני אם עול פעלתי לא אסיף׃
33Soll er nach deinem Sinn vergelten? Denn du verwirfst alles; du hast zu wählen, und nicht ich. Weißt du nun was, so sage an.
33המעמך ישלמנה כי מאסת כי אתה תבחר ולא אני ומה ידעת דבר׃
34Verständige Leute werden zu mir sagen und ein weiser Mann, der mir zuhört:
34אנשי לבב יאמרו לי וגבר חכם שמע לי׃
35“Hiob redet mit Unverstand, und seine Worte sind nicht klug.”
35איוב לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכיל׃
36O, daß Hiob versucht würde bis ans Ende! darum daß er sich zu ungerechten Leuten kehrt.
36אבי יבחן איוב עד נצח על תשבת באנשי און׃
37Denn er hat über seine Sünde noch gelästert; er treibt Spott unter uns und macht seiner Reden viel wider Gott.
37כי יסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וירב אמריו לאל׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.