Hiob 19
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Hiob antwortete und sprach:
1ויען איוב ויאמר׃
2Wie lange plagt ihr doch meine Seele und peinigt mich mit Worten?
2עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלים׃
3Ihr habt mich nun zehnmal gehöhnt und schämt euch nicht, daß ihr mich also umtreibt.
3זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי׃
4Irre ich, so irre ich mir.
4ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי׃
5Wollt ihr wahrlich euch über mich erheben und wollt meine Schmach mir beweisen,
5אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי׃
6so merkt doch nun einmal, daß mir Gott Unrecht tut und hat mich mit seinem Jagdstrick umgeben.
6דעו אפו כי אלוה עותני ומצודו עלי הקיף׃
7Siehe, ob ich schon schreie über Frevel, so werde ich doch nicht erhört; ich rufe, und ist kein Recht da.
7הן אצעק חמס ולא אענה אשוע ואין משפט׃
8Er hat meinen Weg verzäunt, daß ich nicht kann hinübergehen, und hat Finsternis auf meinen Steig gestellt.
8ארחי גדר ולא אעבור ועל נתיבותי חשך ישים׃
9Er hat meine Ehre mir ausgezogen und die Krone von meinem Haupt genommen.
9כבודי מעלי הפשיט ויסר עטרת ראשי׃
10Er hat mich zerbrochen um und um und läßt mich gehen und hat ausgerissen meine Hoffnung wie einen Baum.
10יתצני סביב ואלך ויסע כעץ תקותי׃
11Sein Zorn ist über mich ergrimmt, und er achtet mich für seinen Feind.
11ויחר עלי אפו ויחשבני לו כצריו׃
12Seine Kriegsscharen sind miteinander gekommen und haben ihren Weg gegen mich gebahnt und haben sich um meine Hütte her gelagert.
12יחד יבאו גדודיו ויסלו עלי דרכם ויחנו סביב לאהלי׃
13Er hat meine Brüder fern von mir getan, und meine Verwandten sind mir fremd geworden.
13אחי מעלי הרחיק וידעי אך זרו ממני׃
14Meine Nächsten haben sich entzogen, und meine Freunde haben mein vergessen.
14חדלו קרובי ומידעי שכחוני׃
15Meine Hausgenossen und meine Mägde achten mich für fremd; ich bin unbekannt geworden vor ihren Augen.
15גרי ביתי ואמהתי לזר תחשבני נכרי הייתי בעיניהם׃
16Ich rief meinen Knecht, und er antwortete mir nicht; ich mußte ihn anflehen mit eigenem Munde.
16לעבדי קראתי ולא יענה במו פי אתחנן לו׃
17Mein Odem ist zuwider meinem Weibe, und ich bin ein Ekel den Kindern meines Leibes.
17רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני׃
18Auch die jungen Kinder geben nichts auf mich; wenn ich ihnen widerstehe, so geben sie mir böse Worte.
18גם עוילים מאסו בי אקומה וידברו בי׃
19Alle meine Getreuen haben einen Greuel an mir; und die ich liebhatte, haben sich auch gegen mich gekehrt.
19תעבוני כל מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי׃
20Mein Gebein hanget an mir an Haut und Fleisch, und ich kann meine Zähne mit der Haut nicht bedecken.
20בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני׃
21Erbarmt euch mein, erbarmt euch mein, ihr meine Freunde! denn die Hand Gottes hat mich getroffen.
21חנני חנני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי׃
22Warum verfolgt ihr mich gleich wie Gott und könnt meines Fleisches nicht satt werden?
22למה תרדפני כמו אל ומבשרי לא תשבעו׃
23Ach daß meine Reden geschrieben würden! ach daß sie in ein Buch gestellt würden!
23מי יתן אפו ויכתבון מלי מי יתן בספר ויחקו׃
24mit einem eisernen Griffel auf Blei und zum ewigem Gedächtnis in Stein gehauen würden!
24בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון׃
25Aber ich weiß, daß mein Erlöser lebt; und als der letzte wird er über dem Staube sich erheben.
25ואני ידעתי גאלי חי ואחרון על עפר יקום׃
26Und nachdem diese meine Haut zerschlagen ist, werde ich ohne mein Fleisch Gott sehen.
26ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה׃
27Denselben werde ich mir sehen, und meine Augen werden ihn schauen, und kein Fremder. Darnach sehnen sich meine Nieren in meinem Schoß.
27אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליתי בחקי׃
28Wenn ihr sprecht: Wie wollen wir ihn verfolgen und eine Sache gegen ihn finden!
28כי תאמרו מה נרדף לו ושרש דבר נמצא בי׃
29so fürchtet euch vor dem Schwert; denn das Schwert ist der Zorn über die Missetaten, auf daß ihr wißt, daß ein Gericht sei.
29גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדין׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.