Hiob 7
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Muß nicht der Mensch immer im Streit sein auf Erden, und sind seine Tage nicht wie eines Tagelöhners?
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
2Wie ein Knecht sich sehnt nach dem Schatten und ein Tagelöhner, daß seine Arbeit aus sei,
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
3also habe ich wohl ganze Monden vergeblich gearbeitet, und elender Nächte sind mir viel geworden.
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
4Wenn ich mich legte, sprach ich: Wann werde ich aufstehen? Und der Abend ward mir lang; ich wälzte mich und wurde des satt bis zur Dämmerung.
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
5Mein Fleisch ist um und um wurmig und knotig; meine Haut ist verschrumpft und zunichte geworden.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
6Meine Tage sind leichter dahingeflogen denn die Weberspule und sind vergangen, daß kein Aufhalten dagewesen ist.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
7Gedenke, daß mein Leben ein Wind ist und meine Augen nicht wieder Gutes sehen werden.
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
8Und kein lebendiges Auge wird mich mehr schauen; sehen deine Augen nach mir, so bin ich nicht mehr.
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
9Eine Wolke vergeht und fährt dahin: also, wer in die Hölle hinunterfährt, kommt nicht wieder herauf
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
10und kommt nicht wieder in sein Haus, und sein Ort kennt ihn nicht mehr.
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
11Darum will ich auch meinem Munde nicht wehren; ich will reden in der Angst meines Herzens und will klagen in der Betrübnis meiner Seele.
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
12Bin ich denn ein Meer oder ein Meerungeheuer, daß du mich so verwahrst?
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
13Wenn ich gedachte: Mein Bett soll mich trösten, mein Lager soll mir meinen Jammer erleichtern,
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
14so erschrecktest du mich mit Träumen und machtest mir Grauen durch Gesichte,
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
15daß meine Seele wünschte erstickt zu sein und meine Gebeine den Tod.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
16Ich begehre nicht mehr zu leben. Laß ab von mir, denn meine Tage sind eitel.
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
17Was ist ein Mensch, daß du ihn groß achtest und bekümmerst dich um ihn?
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
18Du suchst ihn täglich heim und versuchst ihn alle Stunden.
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
19Warum tust du dich nicht von mir und lässest mich nicht, bis ich nur meinen Speichel schlinge?
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
20Habe ich gesündigt, was tue ich dir damit, o du Menschenhüter? Warum machst du mich zum Ziel deiner Anläufe, daß ich mir selbst eine Last bin?
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
21Und warum vergibst du mir meine Missetat nicht und nimmst weg meine Sünde? Denn nun werde ich mich in die Erde legen, und wenn du mich morgen suchst, werde ich nicht da sein.
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.