Hiob 11
Lutherbibel 1912Translation
Lutherbibel 1912
Modern Hebrew Bible
1Da antwortete Zophar von Naema und sprach:
1ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
2Wenn einer lang geredet, muß er nicht auch hören? Muß denn ein Schwätzer immer recht haben?
2הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃
3Müssen die Leute zu deinem eitlen Geschwätz schweigen, daß du spottest und niemand dich beschäme?
3בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃
4Du sprichst: Meine Rede ist rein, und lauter bin ich vor deinen Augen.
4ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃
5Ach, daß Gott mit dir redete und täte seine Lippen auf
5ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃
6und zeigte dir die heimliche Weisheit! Denn er hätte noch wohl mehr an dir zu tun, auf daß du wissest, daß er deiner Sünden nicht aller gedenkt.
6ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃
7Meinst du, daß du wissest, was Gott weiß, und wollest es so vollkommen treffen wie der Allmächtige?
7החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא׃
8Es ist höher denn der Himmel; was willst du tun? tiefer denn die Hölle; was kannst du wissen?
8גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע׃
9länger denn die Erde und breiter denn das Meer.
9ארכה מארץ מדה ורחבה מני ים׃
10So er daherfährt und gefangen legt und Gericht hält, wer will's ihm wehren?
10אם יחלף ויסגיר ויקהיל ומי ישיבנו׃
11Denn er kennt die losen Leute, er sieht die Untugend, und sollte es nicht merken?
11כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן׃
12Ein unnützer Mann bläht sich, und ein geborener Mensch will sein wie ein junges Wild.
12ואיש נבוב ילבב ועיר פרא אדם יולד׃
13Wenn du dein Herz richtetest und deine Hände zu ihm ausbreitetest;
13אם אתה הכינות לבך ופרשת אליו כפך׃
14wenn du die Untugend, die in deiner Hand ist, fern von dir tätest, daß in deiner Hütte kein Unrecht bliebe:
14אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה׃
15so möchtest du dein Antlitz aufheben ohne Tadel und würdest fest sein und dich nicht fürchten.
15כי אז תשא פניך ממום והיית מצק ולא תירא׃
16Dann würdest du der Mühsal vergessen und so wenig gedenken als des Wassers, das vorübergeht;
16כי אתה עמל תשכח כמים עברו תזכר׃
17und die Zeit deines Lebens würde aufgehen wie der Mittag, und das Finstere würde ein lichter Morgen werden;
17ומצהרים יקום חלד תעפה כבקר תהיה׃
18und dürftest dich dessen trösten, daß Hoffnung da sei; würdest dich umsehen und in Sicherheit schlafen legen;
18ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב׃
19würdest ruhen, und niemand würde dich aufschrecken; und viele würden vor dir flehen.
19ורבצת ואין מחריד וחלו פניך רבים׃
20Aber die Augen der Gottlosen werden verschmachten, und sie werden nicht entrinnen können; denn Hoffnung wird ihrer Seele fehlen.
20ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.