Йоана 11
Kulish and Puluj Bible (1905)Translation
Kulish and Puluj Bible (1905)
Modern Hebrew Bible
1Був же один, що нездужав, Лазар з села Мариї та Марти, сестри її.
1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
2Була ж се Мария, що намастила Господа миром і обтерла ноги Його волоссєм своїм, котрої брат Лазар нездужав.
2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
3Післали тодї сестри до Него, кажучи: Господи, ось той, що Ти любиш, нездужає.
3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
4Почувши Ісус, рече: Ся болїсть не на смерть, а про славу Божу, щоб прославивсь Син Божий через неї.
4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃
5Любив же Ісус Марту, й сестру її, і Лазаря.
5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃
6Як же почув, що нездужає, тодї зоставсь у тому місцї, де був, ще два днї.
6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃
7Після того ж рече ученикам: Ходїм знов у Юдею.
7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
8Кажуть Йому ученики: Рави, тепер шукали Тебе Жиди каменувати, й знов ійдеш туди!
8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
9Відказав Ісус: Хиба не дванайцять годин у днї? Коли хто ходить у день, не спотикаєть ся, бо сьвітло сьвіта сього бачить.
9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
10Коли ж хто ходить поночі, спотикаєть ся, бо нема сьвітла в йому.
10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
11Се промовив, і після того рече їм: Лазар, друг наш, заснув; та я пійду, щоб розбудити його.
11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
12Казали тодї ученики Його: Господи, коли заснув, то й одужає.
12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃
13Говорив же Ісус про смерть його; вони ж думали, що про спочинок сонний каже.
13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃
14Тодї ж рече їм Ісус явно: Лазар умер.
14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
15І я радуюсь задля вас, що не був там, щоб ви увірували. Та ходїмо до него.
15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
16Рече тодї Тома, на прізвище близняк, товаришам ученикам: Ходїмо й ми, щоб умерти з Ним.
16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃
17Прийшовши тодї Ісус, застав його, що він чотирі днї вже у гробі.
17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
18Була ж Витания поблизу Єрусалиму, гоней на пятьдесять.
18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
19І багато Жидів поприходило до Марти та Мариї, щоб розважати їх по братові їх.
19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃
20Марта ж, як почула, що Ісус прийшов, вибігла назустріч Йому; Мария ж сидїла в хатї.
20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃
21Каже тодї Марта до Ісуса: Господи, коли б був єси тут, брат мій не вмер би.
21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
22Тільки ж і тепер знаю, що, чого попросиш у Бога, дасть Тобі Бог.
22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23Рече їй Ісус: Воскресне брат твій.
23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
24Каже Марта до Него: Я знаю, що воскресне у воскресенню останнього дня.
24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
25Рече їй Ісус: Я воскресеннє і життє. Хто вірує в мене, коли й умре, жити ме.
25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃
26І всякий, хто живе й вірує в мене, не вмре по вік. Чи віруєш сьому?
26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
27Каже Йому: Так, Господи, я увірувала, що Ти єси Христос, Син Божий, грядущий на сьвіт.
27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃
28І, се промовивши, пійшла та й покликала Марию, сестру свою, нишком, кажучи: Учитель прийшов, і кличе тебе.
28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
29Вона ж, як почула, встає хутко, і йде до Него.
29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
30Ще ж не прийшов у село Ісус, а був на місцї, де зустріла Його Марта.
30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃
31Тодї Жиди, що були з нею в хатї та розважали її, побачивши Марию, що хутко встала та вийшла, пійшли за нею, кажучи: Що йде до гробу, щоб плакати там.
31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃
32Мария ж, як прийшла, де був Ісус, і побачила Його, то впала в ноги Йому, кажучи до Него: Господи, коли б був єси тут, не вмер би брат мій.
32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
33Ісус же, як побачив її, що плаче, і прийшовших з нею Жидів, що плачуть, засмутив ся духом, і зворушив ся,
33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34і рече: Де положили його? Кажуть Йому: Господи, йди та подивись.
34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
35І заплакав Ісус.
35ויבך ישוע׃
36Казали тодї Жиди: Ось як Він любив його!
36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃
37Деякі ж з них казали: Чи не міг Сей, що відкрив очі слїпому, зробити, щоб і він не вмер?
37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃
38Тодї Ісус, зітхнувши знов у собі, пійшов до гробу. Була ж печера, й камінь лежав на нїй.
38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃
39Рече Ісус: Зніміть каменя. Каже Йому сестра умершого Марта: Господи, уже смердить; чотири бо днї йому.
39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃
40Рече їй Ісус: Чи не казав я тобі, що, коли вірувати меш, побачиш славу Божу?
40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃
41Зняли тодї каменя, де положено мерця. Ісус же звів очі вгору, і рече: Отче, дякую Тобі, що почув єси мене.
41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
42Я ж знав, що всякого часу мене чуєш, тільки задля народу, що навколо стоїть, сказав, щоб увірували, що Ти мене післав.
42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43І, се промовивши, покликнув голосом великим: Лазаре, вийди!
43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44І вийшов мрець з завязаними в полотно ногами й руками, й лице його хусткою було завязане. Рече їм Ісус: Розвяжіть його й пустїть, нехай іде.
44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
45Тодї многі з Жидів, що поприходили до Мариї, і видїли, що зробив Ісус, увірували в Него.
45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃
46Деякі ж з них пійшли до Фарисеїв, та й сказали їм, що зробив Ісус.
46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃
47Зібрали тодї архиєреї та Фарисеї раду, і казали: Що нам чинити? бо сей чоловік багато робить ознак.
47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
48Коли оставимо Його так, усї увірують в Него; й прийдуть Римляне, та й заберуть у нас і місце і нарід.
48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃
49Один же з них, Каяфа, бувши архиєреєм року того, каже їм: Ви не знаєте нїчого,
49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃
50і не думаєте, що лучче нам, щоб один чоловік умер за людей, а не ввесь народ загинув.
50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51Се ж не від себе промовив, а, бувши архиєреєм того року, пророкував, що має Ісус умерти за людей,
51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃
52і не тільки за людей, а щоб і дїти Божі розсипані зібрати в одно.
52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃
53З того ж дня нарадились, щоб убити Його.
53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
54Ісус же більш не ходив явно по Юдеї, а пійшов звідтіля в землю близько пустинї, у город званий Єфрем, і там пробував із учениками своїми.
54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃
55Була ж близько пасха Жидівська; і йшло багато в Єрусалим із сіл перед пасхою, щоб очищати себе.
55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
56Шукали тодї Ісуса, й говорили між собою, стоячи в церкві: Як вам здаєть ся? чи не прийде на сьвято?
56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃
57Дали ж і архиєреї і Фарисеї наказ, щоб, як хто знати ме, де Він, то щоб схопити Його.
57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.