John 11
Berean Standard BibleTranslation
Berean Standard Bible
Modern Hebrew Bible
1At this time a man named Lazarus was sick. He lived in Bethany, the village of Mary and her sister Martha.
1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
2(Mary, whose brother Lazarus was sick, was to anoint the Lord with perfume and wipe His feet with her hair.)
2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
3So the sisters sent word to Jesus, “Lord, the one You love is sick.”
3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
4When Jesus heard this, He said, “This sickness will not end in death. No, it is for the glory of God, so that the Son of God may be glorified through it.”
4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃
5Now Jesus loved Martha and her sister and Lazarus.
5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃
6So on hearing that Lazarus was sick, He stayed where He was for two days,
6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃
7and then He said to the disciples, “Let us go back to Judea.”
7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
8“Rabbi,” they replied, “the Jews just tried to stone You, and You are going back there?”
8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
9Jesus answered, “Are there not twelve hours of daylight? If anyone walks in the daytime, he will not stumble, because he sees by the light of this world.
9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
10But if anyone walks at night, he will stumble, because he has no light.”
10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
11After He had said this, He told them, “Our friend Lazarus has fallen asleep, but I am going there to wake him up.”
11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
12His disciples replied, “Lord, if he is sleeping, he will get better.”
12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃
13They thought that Jesus was talking about actual sleep, but He was speaking about the death of Lazarus.
13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃
14So Jesus told them plainly, “Lazarus is dead,
14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
15and for your sake I am glad I was not there, so that you may believe. But let us go to him.”
15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
16Then Thomas called Didymus said to his fellow disciples, “Let us also go, so that we may die with Him.”
16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃
17When Jesus arrived, He found that Lazarus had already spent four days in the tomb.
17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
18Now Bethany was near Jerusalem, a little less than two miles away,
18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
19and many of the Jews had come to Martha and Mary to console them in the loss of their brother.
19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃
20So when Martha heard that Jesus was coming, she went out to meet Him; but Mary stayed at home.
20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃
21Martha said to Jesus, “Lord, if You had been here, my brother would not have died.
21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
22But even now I know that God will give You whatever You ask of Him.”
22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23“Your brother will rise again,” Jesus told her.
23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
24Martha replied, “I know that he will rise again in the resurrection at the last day.”
24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
25Jesus said to her, “I am the resurrection and the life. Whoever believes in Me will live, even though he dies.
25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃
26And everyone who lives and believes in Me will never die. Do you believe this?”
26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
27“Yes, Lord,” she answered, “I believe that You are the Christ, the Son of God, who was to come into the world.”
27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃
28After Martha had said this, she went back and called her sister Mary aside to tell her, “The Teacher is here and is asking for you.”
28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
29And when Mary heard this, she got up quickly and went to Him.
29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
30Now Jesus had not yet entered the village, but was still at the place where Martha had met Him.
30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃
31When the Jews who were in the house consoling Mary saw how quickly she got up and went out, they followed her, supposing she was going to the tomb to mourn there.
31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃
32When Mary came to Jesus and saw Him, she fell at His feet and said, “Lord, if You had been here, my brother would not have died.”
32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
33When Jesus saw her weeping, and the Jews who had come with her also weeping, He was deeply moved in spirit and troubled.
33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34“Where have you put him?” He asked. “Come and see, Lord,” they answered.
34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
35Jesus wept.
35ויבך ישוע׃
36Then the Jews said, “See how He loved him!”
36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃
37But some of them asked, “Could not this man who opened the eyes of the blind also have kept Lazarus from dying?”
37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃
38Jesus, once again deeply moved, came to the tomb. It was a cave with a stone laid across the entrance.
38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃
39“Take away the stone,” Jesus said. “Lord, by now he stinks,” said Martha, the sister of the dead man. “It has already been four days.”
39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃
40Jesus replied, “Did I not tell you that if you believed, you would see the glory of God?”
40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃
41So they took away the stone. Then Jesus lifted His eyes upward and said, “Father, I thank You that You have heard Me.
41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
42I knew that You always hear Me, but I say this for the benefit of the people standing here, so they may believe that You sent Me.”
42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43After Jesus had said this, He called out in a loud voice, “Lazarus, come out!”
43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44The man who had been dead came out with his hands and feet bound in strips of linen, and his face wrapped in a cloth. “Unwrap him and let him go,” Jesus told them.
44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
45Therefore many of the Jews who had come to Mary, and had seen what Jesus did, believed in Him.
45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃
46But some of them went to the Pharisees and told them what Jesus had done.
46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃
47Then the chief priests and Pharisees convened the Sanhedrin and said, “What are we to do? This man is performing many signs.
47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
48If we let Him go on like this, everyone will believe in Him, and then the Romans will come and take away both our place and our nation.”
48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃
49But one of them, named Caiaphas, who was high priest that year, said to them, “You know nothing at all!
49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃
50You do not realize that it is better for you that one man die for the people than that the whole nation perish.”
50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51Caiaphas did not say this on his own. Instead, as high priest that year, he was prophesying that Jesus would die for the nation,
51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃
52and not only for the nation, but also for the scattered children of God, to gather them together into one.
52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃
53So from that day on they plotted to kill Him.
53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
54As a result, Jesus no longer went about publicly among the Jews, but He withdrew to a town called Ephraim in an area near the wilderness. And He stayed there with the disciples.
54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃
55Now the Jewish Passover was near, and many people went up from the country to Jerusalem to purify themselves before the Passover.
55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
56They kept looking for Jesus and asking one another as they stood in the temple courts, “What do you think? Will He come to the feast at all?”
56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃
57But the chief priests and Pharisees had given orders that anyone who knew where He was must report it, so that they could arrest Him.
57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.