Deuteronomy 1
Berean Standard BibleTranslation
Berean Standard Bible
Modern Hebrew Bible
1These are the words that Moses spoke to all Israel in the wilderness east of the Jordan—in the Arabah opposite Suph—between Paran and Tophel, Laban, Hazeroth, and Dizahab.
1אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרת ודי זהב׃
2It is an eleven-day journey from Horeb to Kadesh-barnea by way of Mount Seir.
2אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע׃
3In the fortieth year, on the first day of the eleventh month, Moses proclaimed to the Israelites all that the LORD had commanded him concerning them.
3ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יהוה אתו אלהם׃
4This was after he had defeated Sihon king of the Amorites, who lived in Heshbon, and then at Edrei had defeated Og king of Bashan, who lived in Ashtaroth.
4אחרי הכתו את סיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון ואת עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרת באדרעי׃
5On the east side of the Jordan in the land of Moab, Moses began to explain this law, saying:
5בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר׃
6The LORD our God said to us at Horeb: “You have stayed at this mountain long enough.
6יהוה אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה׃
7Resume your journey and go to the hill country of the Amorites; go to all the neighboring peoples in the Arabah, in the hill country, in the foothills, in the Negev, and along the seacoast to the land of the Canaanites and to Lebanon, as far as the great River Euphrates.
7פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת׃
8See, I have placed the land before you. Enter and possess the land that the LORD swore He would give to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob, and to their descendants after them.”
8ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ אשר נשבע יהוה לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם׃
9At that time I said to you, “I cannot carry the burden for you alone.
9ואמר אלכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם׃
10The LORD your God has multiplied you, so that today you are as numerous as the stars in the sky.
10יהוה אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב׃
11May the LORD, the God of your fathers, increase you a thousand times over and bless you as He has promised.
11יהוה אלהי אבותכם יסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם׃
12But how can I bear your troubles, burdens, and disputes all by myself?
12איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם׃
13Choose for yourselves wise, understanding, and respected men from each of your tribes, and I will appoint them as your leaders.”
13הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידעים לשבטיכם ואשימם בראשיכם׃
14And you answered me and said, “What you propose to do is good.”
14ותענו אתי ותאמרו טוב הדבר אשר דברת לעשות׃
15So I took the leaders of your tribes, wise and respected men, and appointed them as leaders over you—as commanders of thousands, of hundreds, of fifties, and of tens, and as officers for your tribes.
15ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידעים ואתן אתם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרת ושטרים לשבטיכם׃
16At that time I charged your judges: “Hear the disputes between your brothers, and judge fairly between a man and his brother or a foreign resident.
16ואצוה את שפטיכם בעת ההוא לאמר שמע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו׃
17Show no partiality in judging; hear both small and great alike. Do not be intimidated by anyone, for judgment belongs to God. And bring to me any case too difficult for you, and I will hear it.”
17לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדל תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקרבון אלי ושמעתיו׃
18And at that time I commanded you all the things you were to do.
18ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון׃
19And just as the LORD our God had commanded us, we set out from Horeb and went toward the hill country of the Amorites, through all the vast and terrifying wilderness you have seen. When we reached Kadesh-barnea,
19ונסע מחרב ונלך את כל המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמרי כאשר צוה יהוה אלהינו אתנו ונבא עד קדש ברנע׃
20I said: “You have reached the hill country of the Amorites, which the LORD our God is giving us.
20ואמר אלכם באתם עד הר האמרי אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃
21See, the LORD your God has placed the land before you. Go up and take possession of it as the LORD, the God of your fathers, has told you. Do not be afraid or discouraged.”
21ראה נתן יהוה אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך אל תירא ואל תחת׃
22Then all of you approached me and said, “Let us send men ahead of us to search out the land and bring us word of what route to follow and which cities to enter.”
22ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישבו אתנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבא אליהן׃
23The plan seemed good to me, so I selected twelve men from among you, one from each tribe.
23וייטב בעיני הדבר ואקח מכם שנים עשר אנשים איש אחד לשבט׃
24They left and went up into the hill country, and came to the Valley of Eshcol and spied out the land.
24ויפנו ויעלו ההרה ויבאו עד נחל אשכל וירגלו אתה׃
25They took some of the fruit of the land in their hands, carried it down to us, and brought us word: “It is a good land that the LORD our God is giving us.”
25ויקחו בידם מפרי הארץ ויורדו אלינו וישבו אתנו דבר ויאמרו טובה הארץ אשר יהוה אלהינו נתן לנו׃
26But you were unwilling to go up; you rebelled against the command of the LORD your God.
26ולא אביתם לעלת ותמרו את פי יהוה אלהיכם׃
27You grumbled in your tents and said, “Because the LORD hates us, He has brought us out of the land of Egypt to deliver us into the hand of the Amorites to be annihilated.
27ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת יהוה אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו׃
28Where can we go? Our brothers have made our hearts melt, saying: ‘The people are larger and taller than we are; the cities are large, with walls up to the heavens. We even saw the descendants of the Anakim there.’”
28אנה אנחנו עלים אחינו המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצורת בשמים וגם בני ענקים ראינו שם׃
29So I said to you: “Do not be terrified or afraid of them!
29ואמר אלכם לא תערצון ולא תיראון מהם׃
30The LORD your God, who goes before you, will fight for you, just as you saw Him do for you in Egypt
30יהוה אלהיכם ההלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם׃
31and in the wilderness, where the LORD your God carried you, as a man carries his son, all the way by which you traveled until you reached this place.”
31ובמדבר אשר ראית אשר נשאך יהוה אלהיך כאשר ישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה׃
32But in spite of all this, you did not trust the LORD your God,
32ובדבר הזה אינכם מאמינם ביהוה אלהיכם׃
33who went before you on the journey, in the fire by night and in the cloud by day, to seek out a place for you to camp and to show you the road to travel.
33ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנתכם באש לילה לראתכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם׃
34When the LORD heard your words, He grew angry and swore an oath, saying,
34וישמע יהוה את קול דבריכם ויקצף וישבע לאמר׃
35“Not one of the men of this evil generation shall see the good land I swore to give your fathers,
35אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבתיכם׃
36except Caleb son of Jephunneh. He will see it, and I will give him and his descendants the land on which he has set foot, because he followed the LORD wholeheartedly.”
36זולתי כלב בן יפנה הוא יראנה ולו אתן את הארץ אשר דרך בה ולבניו יען אשר מלא אחרי יהוה׃
37The LORD was also angry with me on your account, and He said, “Not even you shall enter the land.
37גם בי התאנף יהוה בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם׃
38Joshua son of Nun, who stands before you, will enter it. Encourage him, for he will enable Israel to inherit the land.
38יהושע בן נון העמד לפניך הוא יבא שמה אתו חזק כי הוא ינחלנה את ישראל׃
39And the little ones you said would become captives—your children who on that day did not know good from evil—will enter the land that I will give them, and they will possess it.
39וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה יבאו שמה ולהם אתננה והם יירשוה׃
40But you are to turn back and head for the wilderness along the route to the Red Sea.”
40ואתם פנו לכם וסעו המדברה דרך ים סוף׃
41“We have sinned against the LORD,” you replied. “We will go up and fight, as the LORD our God has commanded us.” Then each of you put on his weapons of war, thinking it easy to go up into the hill country.
41ותענו ותאמרו אלי חטאנו ליהוה אנחנו נעלה ונלחמנו ככל אשר צונו יהוה אלהינו ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו לעלת ההרה׃
42But the LORD said to me, “Tell them not to go up and fight, for I am not with you to keep you from defeat by your enemies.”
42ויאמר יהוה אלי אמר להם לא תעלו ולא תלחמו כי אינני בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃
43So I spoke to you, but you would not listen. You rebelled against the command of the LORD and presumptuously went up into the hill country.
43ואדבר אליכם ולא שמעתם ותמרו את פי יהוה ותזדו ותעלו ההרה׃
44Then the Amorites who lived in the hills came out against you and chased you like a swarm of bees. They routed you from Seir all the way to Hormah.
44ויצא האמרי הישב בהר ההוא לקראתכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדברים ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה׃
45And you returned and wept before the LORD, but He would not listen to your voice or give ear to you.
45ותשבו ותבכו לפני יהוה ולא שמע יהוה בקלכם ולא האזין אליכם׃
46For this reason you stayed in Kadesh for a long time—a very long time.
46ותשבו בקדש ימים רבים כימים אשר ישבתם׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.