John 11
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1Now there was a certain man sick, named Lazarus, of Bethania, of the town of Mary and Martha her sister.
1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
2(And Mary was she that anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair: whose brother Lazarus was sick.)
2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
3His sisters therefore sent to him, saying: Lord, behold, he whom thou lovest is sick.
3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
4And Jesus hearing it, said to them: This sickness is not unto death, but for the glory of God: that the Son of God may be glorified by it.
4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃
5Now Jesus loved Martha, and her sister Mary, and Lazarus.
5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃
6When he had heard therefore that he was sick, he still remained in the same place two days.
6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃
7Then after that, he said to his disciples: Let us go into Judea again.
7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
8The disciples say to him: Rabbi, the Jews but now sought to stone thee: and goest thou thither again?
8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
9Jesus answered: Are there not twelve hours of the day? If a man walk in the day, he stumbleth not, because he seeth the light of this world:
9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
10But if he walk in the night, he stumbleth, because the light is not in him.
10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
11These things he said; and after that he said to them: Lazarus our friend sleepeth; but I go that I may awake him out of sleep.
11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
12His disciples therefore said: Lord, if he sleep, he shall do well.
12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃
13But Jesus spoke of his death; and they thought that he spoke of the repose of sleep.
13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃
14Then therefore Jesus said to them plainly: Lazarus is dead.
14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
15And I am glad, for your sakes, that I was not there, that you may believe: but let us go to him.
15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
16Thomas therefore, who is called Didymus, said to his fellow disciples: Let us also go, that we may die with him.
16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃
17Jesus therefore came, and found that he had been four days already in the grave.
17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
18(Now Bethania was near Jerusalem, about fifteen furlongs off.)
18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
19And many of the Jews were come to Martha and Mary, to comfort them concerning their brother.
19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃
20Martha therefore, as soon as she heard that Jesus had come, went to meet him: but Mary sat at home.
20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃
21Martha therefore said to Jesus: Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
22But now also I know that whatsoever thou wilt ask of God, God will give it thee.
22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23Jesus saith to her: Thy brother shall rise again.
23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
24Martha saith to him: I know that he shall rise again, in the resurrection at the last day.
24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
25Jesus said to her: I am the resurrection and the life: he that believeth in me, although he be dead, shall live:
25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃
26And every one that liveth, and believeth in me, shall not die for ever. Believest thou this?
26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
27She saith to him: Yea, Lord, I have believed that thou art Christ the Son of the living God, who art come into this world.
27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃
28And when she had said these things, she went, and called her sister Mary secretly, saying: The master is come, and calleth for thee.
28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
29She, as soon as she heard this, riseth quickly, and cometh to him.
29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
30For Jesus was not yet come into the town: but he was still in that place where Martha had met him.
30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃
31The Jews therefore, who were with her in the house, and comforted her, when they saw Mary that she rose up speedily and went out, followed her, saying: She goeth to the grave to weep there.
31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃
32When Mary therefore was come where Jesus was, seeing him, she fell down at his feet, and saith to him: Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
33Jesus, therefore, when he saw her weeping, and the Jews that were come with her, weeping, groaned in the spirit, and troubled himself,
33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34And said: Where have you laid him? They say to him: Lord, come and see.
34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
35And Jesus wept.
35ויבך ישוע׃
36The Jews therefore said: Behold how he loved him.
36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃
37But some of them said: Could not he that opened the eyes of the man born blind, have caused that this man should not die?
37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃
38Jesus therefore again groaning in himself, cometh to the sepulchre. Now it was a cave; and a stone was laid over it.
38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃
39Jesus saith: Take away the stone. Martha, the sister of him that was dead, saith to him: Lord, by this time he stinketh, for he is now of four days.
39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃
40Jesus saith to her: Did not I say to thee, that if thou believe, thou shalt see the glory of God?
40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃
41They took therefore the stone away. And Jesus lifting up his eyes said: Father, I give thee thanks that thou hast heard me.
41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
42And I knew that thou hearest me always; but because of the people who stand about have I said it, that they may believe that thou hast sent me.
42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43When he had said these things, he cried with a loud voice: Lazarus, come forth.
43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44And presently he that had been dead came forth, bound feet and hands with winding bands; and his face was bound about with a napkin. Jesus said to them: Loose him, and let him go.
44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
45Many therefore of the Jews, who were come to Mary and Martha, and had seen the things that Jesus did, believed in him.
45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃
46But some of them went to the Pharisees, and told them the things that Jesus had done.
46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃
47The chief priests therefore, and the Pharisees, gathered a council, and said: What do we, for this man doth many miracles?
47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
48If we let him alone so, all will believe in him; and the Romans will come, and take away our place and nation.
48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃
49But one of them, named Caiphas, being the high priest that year, said to them: You know nothing.
49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃
50Neither do you consider that it is expedient for you that one man should die for the people, and that the whole nation perish not.
50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51And this he spoke not of himself: but being the high priest of that year, he prophesied that Jesus should die for the nation.
51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃
52And not only for the nation, but to gather together in one the children of God, that were dispersed.
52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃
53From that day therefore they devised to put him to death.
53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
54Wherefore Jesus walked no more openly among the Jews; but he went into a country near the desert, unto a city that is called Ephrem, and there he abode with his disciples.
54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃
55And the pasch of the Jews was at hand; and many from the country went up to Jerusalem, before the pasch to purify themselves.
55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
56They sought therefore for Jesus; and they discoursed one with another, standing in the temple: What think you that he is not come to the festival day?
56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃
57And the chief priests and Pharisees had given a commandment, that if any man knew where he was, he should tell, that they might apprehend him.
57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.