הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 19
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Kulish and Puluj Bible (1905)
1ויבוא ויעבר ביריחו׃
1І вийшовши проходив через Єрихон.
2והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃
2І ось чоловік, на ймя званий Закхей, а був він старший між митниками, й був заможний.
3ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה׃
3І бажав бачити Ісуса, хто Він, та не зміг за народом, бо малого був зросту.
4ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה׃
4І, побігши наперед, вилїз на шовковицю, щоб подивитись на Него; бо туди мав проходити.
5ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך׃
5І, як прийшов на те місце, споглянувши Ісус, побачив його, й рече до него: Закхею, злїзь боржій додолу; сьогоднї бо в дому твоїм треба менї бути.
6וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃
6І злїз він боржій, і прийняв Його радїючи.
7וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃
7І бачивши всї, нарікали, кажучи: Що до грішника чоловіка пійшов у гостину.
8ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃
8Ставши ж Закхей, каже до Господа: Ось половину достатку мого, Господи, даю вбогим; і коли кого чим обидив, віддаю вчетверо.
9ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא׃
9Рече ж до него Ісус: Що сьогоднї спасеннє домові сьому сталось, бо й він син Авраамів:
10כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד׃
10прийшов бо Син чоловічий, щоб шукати й спасати погибше.
11ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים׃
11Як же слухали вони се, додавши сказав приповість: бо був Він близько Єрусалиму, й думали вони, що зараз має царство Боже явитись.
12על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב׃
12Рече ж оце: Один чоловік значного роду йшов у землю далеку прийняти собі царство, та й вернутись.
13ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃
13Покликавши ж десять слуг своїх, дав їм десять мин срібла, та й сказав до них: Орудуйте, поки прийду.
14ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו׃
14Міщане ж його ненавидїли його, й післали посли слїдом за ним, кажучи: Не хочемо сього, щоб царював над нами.
15ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו׃
15І сталось, як вернув ся він, прийнявши царство, сказав прикликати собі слуг тих, що дав їм срібло, щоб знати, хто що зʼорудував.
16ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃
16Прийшов же первий, кажучи: Пане, мина твоя приробила десять мин.
17ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים׃
17І рече йому: Гаразд, добрий слуго; що у найменшому вірен був єси, то май власть над десятьма городами.
18ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃
18І приступив другий, кажучи: Пане, мина твоя зробила пять мин.
19ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים׃
19Рече ж і сьому: І ти будь над пятьма городами.
20ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר׃
20Приступив і инший, кажучи: Пане, ось мина твоя, котру я мав сховану в хустцї:
21מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת׃
21боявсь бо тебе, що ти чоловік жорстокий: береш, чого не клав єси, і жнеш, чого не сїяв.
22ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי׃
22Рече ж йому: З уст твоїх судити му тебе, лукавий слуго. Знав єси, що я чоловік жорстокий: беру, чого не клав, і жну, чого не сїяв;
23ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית׃
23а чом же не дав єси срібла мого у міняльню? і я, прийшовши, з лихвою виміг би його.
24ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים׃
24І рече стоячим коло него: Візьміть від него мину, а дайте маючому десять мин.
25ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים׃
25(І казали йому: Пане, має десять мин.)
26הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו׃
26Глаголю бо вам: Що всякому маючому дасть ся, від немаючого ж і, що має, візьметь ся від него.
27אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃
27А ворогів моїх тих, що не хочуть, щоб царював над ними, приведїть сюда, та й повбивайте передо мною.
28ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃
28І, промовивши се, пійшов далїй, ідучи в Єрусалим.
29ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃
29І сталось, як наближавсь до Витфагиї та Витаниї, до гори, званої Оливної, післав двох з учеників своїх,
30לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו׃
30глаголючи: Ідїть у село, що перед вами, у котре ввійшовши, знайдете осля привязане, що на него нїхто з людей нїколи не сїдав. Одвязавши його, приведїть.
31וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃
31І коли хто вас поспитає: На що одвязуєте? так скажіть йому: Що Господеві треба його.
32וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃
32Пійшовши ж послані, знайшли, як Він сказав їм.
33ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר׃
33Як же одвязували вони осля, казали господарі його до них: На що одвязуєте осля?
34ויאמרו האדון צריך לו׃
34Вони ж сказали: Господеві його треба.
35ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע׃
35І привели його до Ісуса; й, накинувши свою одежу на осля, посадили Ісуса.
36ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך׃
36Як же Він їхав, простилали одежу свою по дорозї.
37ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר׃
37Коли ж вже наближив ся Він до збочу гори Оливної, почало все множество учеників радуючись хвалити Бога голосом великим за всї чудеса, що бачили,
38ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃
38говорячи: Благословен грядущий цар в імя Господнє; впокій на небі, і слава на вишинах!
39ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃
39А деякі з Фарисеїв між народом казали до Него: Учителю, закажи ученикам Твоїм.
40ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים׃
40І озвавшись рече їм: Глаголю вам, що коли сї замовкнуть, каміннє кричати ме.
41ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר׃
41І, як наближивсь, то, побачивши город, заплакав над ним,
42לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך׃
42глаголючи: О, коли б зрозумів і ти хоч у день сей твій, що для впокою твого! тепер же воно закрито перед очима твоїми.
43כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך׃
43Бо прийдуть днї на тебе, й обкинуть вороги твої валами тебе, та й обляжуть тебе, й стиснуть тебе звідусюди.
44וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך׃
44І з землею зрівняють тебе й дїти твої у тобі; і не зоставлять у тобі каменя на каменї; бо не розумів єси часу одвідин твоїх.
45ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃
45І ввійшовши у церкву, почав виганяти продаючих і купуючих,
46ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים׃
46глаголючи їм: Писано: Дом мій — дом молитви; ви ж його зробили вертепом розбійників.
47ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו׃
47І навчав що-дня в церкві. Архиєреї ж та письменники й значні людські шукали Його вбити.
48ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו׃
48І не знайшли, що б зробити Йому; народ бо ввесь горнувсь до Него, слухаючи.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.