הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Kulish and Puluj Bible (1905)
1וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
1Сказав же й приповість їм про те, що треба по всяк час молитись, а не внивати,
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
2глаголючи: Один суддя був у якомусь городї, й Бога не бояв ся, і чоловіка не соромив ся.
3ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃
3Вдовиця ж була одна у городї тім, і прийшла до него, кажучи: Помстись за мене над противником моїм.
4וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃
4І не хотїв довго, потім же каже в собі: Хоч і Бога не боюсь, і чоловіка не соромлюсь,
5אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
5то, що докучає менї вдова ся, помщусь за неї, щоб, без перестану ходячи, не докучала менї.
6ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃
6Рече ж Господь: Слухайте, що суддя неправедний каже!
7והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃
7Бог же чи не помстив ся б за вибраних своїх, що голосять до Него день і ніч, хоч довго терпить про них?
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
8Глаголю вам, що помстить ся за них незабаром. Тільки ж Син чоловічий прийшовши, чи знайде віру на землї?
9ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
9Сказав же й до инших, що вповали на себе, що вони праведні, та гордували другими, приповість сю:
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
10Два чоловіки ввійшли в церкву помолитись: один Фарисей, а другий митник.
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
11Фарисей, ставши, так у собі молив ся: Боже, дякую Тобі, що я не такий, як инші люде, здирщики, неправедні, перелюбні, або як оцей митник.
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
12Я пощу два рази на тиждень, даю десятину з усього, що придбаю.
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
13А митник, оддалеки ставши, не хотїв і очей до неба звести, а бив у груди себе, кажучи: Боже, милостивий будь менї грішному.
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
14Глаголю вам: пійшов сей до дому свого оправданий більш, нїж той; бо кожен, хто несеть ся вгору, принизить ся; хто ж принижуєть ся, пійде вгору.
15ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
15Приносили ж Йому й дїтей, щоб до них приторкнувсь; бачивши ж ученики, заказували їм.
16ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
16Ісус же, покликавши їх, рече: Пустїть дїток приходити до мене й не боронїть їм; таких бо царство Боже.
17אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
17Істино глаголю вам: Хто не прийме царства Божого, як дитина, не ввійде в него.
18וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
18І питав Його один старшина, кажучи: Учителю благий, що робивши життє вічнє наслїджу.
19ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
19Рече ж йому Ісус: Чого мене звеш благим? нїхто не благий, тільки один, Бог.
20את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃
20Заповідї знаєш: Не чини перелюбу, Не вбивай, Не кради, Не сьвідкуй криво, Поважай батька твого й матїр твою.
21ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃
21Він же каже: Се все хоронив я з малку мого.
22וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
22Почувши ж се Ісус, рече йому: Ще одного тобі недостає: усе, що маєш, продай та й роздай убогим, і мати меш скарб на небі; та й приходь, ійди слїдом за мною.
23ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃
23Він же, почувши се, став вельми сумний, був бо дуже багатий.
24וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
24Побачивши ж його Ісус, що вельми сумний став, рече: Як тяжко багацтва маючи увійти в царство Боже!
25כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
25Легше бо верблюдові кріз ушко голки пройти, нїж багатому в царство Боже ввійти.
26ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
26Казали ж ті, що чули: То хто ж може спастись?
27ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
27Він же рече: Неможливе у людей — можливе у Бога.
28ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
28Каже ж Петр: Ось ми покинули все, та й пійшли слїдом за Тобою.
29ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃
29Він же рече їм: Істино, істино глаголю вам: Що нема нїкого, хто покинув господу, або родителїв, або братів, або жінку, або дїти задля царства Божого,
30ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
30та й не приняв багато більше часу сього, а в віку будучому життє вічнє.
31ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃
31Узявши ж дванайцятьох, рече до них: Оце йдемо в Єрусалим, і станеть ся все, що написано через пророків, Синові чоловічому.
32כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
32Буде бо виданий поганам, і насьміхати муть ся з Него, й зневажати муть Його, й плювати муть на Него,
33ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
33і бивши убють Його; а третього дня воскресне.
34והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃
34А вони нїчого того не зрозуміли; й було слово се закрите від них, і не розуміли глаголаного.
35ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃
35Стало ся ж, як наближав ся до Єрихона, один слїпий сидїв при дорозї просячи;
36וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃
36чувши ж, що народ йде мимо, спитав, що б се було.
37ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃
37Сказали ж йому, що Ісус Назарянин іде мимо.
38ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃
38І покликнув, кажучи: Ісусе, сину Давидів, помилуй мене.
39וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃
39А ті, що йшли попереду, сварили на него, щоб мовчав; він же ще більш кричав: Сину Давидів, помилуй мене.
40ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
40Ставши ж Ісус, звелїв його привести до себе; як же наближив ся він, спитав його,
41מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃
41глаголючи: Що хочеш, щоб зробив тобі? Він же каже: Господи, щоб прозрів.
42ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
42А Ісус рече йому: Прозри: віра твоя спасла тебе.
43ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃
43І зараз прозрів, та й пійшов слїдом за Ним, прославляючи Бога; і ввесь народ, побачивши се, оддав хвалу Богові.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.