הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 18
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
King James Version with Apocrypha
1וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
1And he spake a parable unto them to this end , that men ought always to pray, and not to faint;
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
2Saying, There was in a city a judge, which feared not God, neither regarded man:
3ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃
3And there was a widow in that city; and she came unto him, saying, Avenge me of mine adversary.
4וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃
4And he would not for a while: but afterward he said within himself, Though I fear not God, nor regard man;
5אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
5Yet because this widow troubleth me, I will avenge her, lest by her continual coming she weary me.
6ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃
6And the Lord said, Hear what the unjust judge saith.
7והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃
7And shall not God avenge his own elect, which cry day and night unto him, though he bear long with them?
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
8I tell you that he will avenge them speedily. Nevertheless when the Son of man cometh, shall he find faith on the earth?
9ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
9And he spake this parable unto certain which trusted in themselves that they were righteous, and despised others:
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
10Two men went up into the temple to pray; the one a Pharisee, and the other a publican.
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
11The Pharisee stood and prayed thus with himself, God, I thank thee, that I am not as other men are , extortioners, unjust, adulterers, or even as this publican.
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
12I fast twice in the week, I give tithes of all that I possess.
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
13And the publican, standing afar off, would not lift up so much as his eyes unto heaven, but smote upon his breast, saying, God be merciful to me a sinner.
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
14I tell you, this man went down to his house justified rather than the other: for every one that exalteth himself shall be abased; and he that humbleth himself shall be exalted.
15ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
15And they brought unto him also infants, that he would touch them: but when his disciples saw it , they rebuked them.
16ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
16But Jesus called them unto him , and said, Suffer little children to come unto me, and forbid them not: for of such is the kingdom of God.
17אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
17Verily I say unto you, Whosoever shall not receive the kingdom of God as a little child shall in no wise enter therein.
18וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
18And a certain ruler asked him, saying, Good Master, what shall I do to inherit eternal life?
19ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
19And Jesus said unto him, Why callest thou me good? none is good, save one, that is , God.
20את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃
20Thou knowest the commandments, Do not commit adultery, Do not kill, Do not steal, Do not bear false witness, Honour thy father and thy mother.
21ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃
21And he said, All these have I kept from my youth up.
22וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
22Now when Jesus heard these things, he said unto him, Yet lackest thou one thing: sell all that thou hast, and distribute unto the poor, and thou shalt have treasure in heaven: and come, follow me.
23ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃
23And when he heard this, he was very sorrowful: for he was very rich.
24וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
24And when Jesus saw that he was very sorrowful, he said, How hardly shall they that have riches enter into the kingdom of God!
25כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
25For it is easier for a camel to go through a needle’s eye, than for a rich man to enter into the kingdom of God.
26ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
26And they that heard it said, Who then can be saved?
27ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
27And he said, The things which are impossible with men are possible with God.
28ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
28Then Peter said, Lo, we have left all, and followed thee.
29ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃
29And he said unto them, Verily I say unto you, There is no man that hath left house, or parents, or brethren, or wife, or children, for the kingdom of God’s sake,
30ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
30Who shall not receive manifold more in this present time, and in the world to come life everlasting.
31ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃
31¶ Then he took unto him the twelve, and said unto them, Behold, we go up to Jerusalem, and all things that are written by the prophets concerning the Son of man shall be accomplished.
32כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
32For he shall be delivered unto the Gentiles, and shall be mocked, and spitefully entreated, and spitted on:
33ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
33And they shall scourge him , and put him to death: and the third day he shall rise again.
34והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃
34And they understood none of these things: and this saying was hid from them, neither knew they the things which were spoken.
35ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃
35¶ And it came to pass, that as he was come nigh unto Jericho, a certain blind man sat by the way side begging:
36וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃
36And hearing the multitude pass by, he asked what it meant.
37ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃
37And they told him, that Jesus of Nazareth passeth by.
38ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃
38And he cried, saying, Jesus, thou Son of David, have mercy on me.
39וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃
39And they which went before rebuked him, that he should hold his peace: but he cried so much the more, Thou Son of David, have mercy on me.
40ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
40And Jesus stood, and commanded him to be brought unto him: and when he was come near, he asked him,
41מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃
41Saying, What wilt thou that I shall do unto thee? And he said, Lord, that I may receive my sight.
42ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
42And Jesus said unto him, Receive thy sight: thy faith hath saved thee.
43ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃
43And immediately he received his sight, and followed him, glorifying God: and all the people, when they saw it , gave praise unto God.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.