אִיּוֹב 32
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Lutherbibel 1912
1וישבתו שלשת האנשים האלה מענות את איוב כי הוא צדיק בעיניו׃
1Da hörten die drei Männer auf, Hiob zu antworten, weil er sich für gerecht hielt.
2ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלהים׃
2Aber Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, des Geschlechts Rams, ward zornig über Hiob, daß er seine Seele gerechter hielt denn Gott.
3ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב׃
3Auch ward er zornig über seine drei Freunde, daß sie keine Antwort fanden und doch Hiob verdammten.
4ואליהו חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים׃
4Denn Elihu hatte geharrt, bis daß sie mit Hiob geredet hatten, weil sie älter waren als er.
5וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו׃
5Darum, da er sah, daß keine Antwort war im Munde der drei Männer, ward er zornig.
6ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם׃
6Und so antwortete Elihu, der Sohn Baracheels von Bus, und sprach: Ich bin jung, ihr aber seid alt; darum habe ich mich gescheut und gefürchtet, mein Wissen euch kundzutun.
7אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה׃
7Ich dachte: Laß das Alter reden, und die Menge der Jahre laß Weisheit beweisen.
8אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם׃
8Aber der Geist ist in den Leuten und der Odem des Allmächtigen, der sie verständig macht.
9לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט׃
9Die Großen sind nicht immer die Weisesten, und die Alten verstehen nicht das Recht.
10לכן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני׃
10Darum will ich auch reden; höre mir zu. Ich will mein Wissen auch kundtun.
11הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונתיכם עד תחקרון מלין׃
11Siehe, ich habe geharrt auf das, was ihr geredet habt; ich habe aufgemerkt auf eure Einsicht, bis ihr träfet die rechte Rede,
12ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח עונה אמריו מכם׃
12und ich habe achtgehabt auf euch. Aber siehe, da ist keiner unter euch, der Hiob zurechtweise oder seiner Rede antworte.
13פן תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא איש׃
13Sagt nur nicht: “Wir haben Weisheit getroffen; Gott muß ihn schlagen, kein Mensch.”
14ולא ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו׃
14Gegen mich hat er seine Worte nicht gerichtet, und mit euren Reden will ich ihm nicht antworten.
15חתו לא ענו עוד העתיקו מהם מלים׃
15Ach! sie sind verzagt, können nicht mehr antworten; sie können nicht mehr reden.
16והוחלתי כי לא ידברו כי עמדו לא ענו עוד׃
16Weil ich denn geharrt habe, und sie konnten nicht reden (denn sie stehen still und antworten nicht mehr),
17אענה אף אני חלקי אחוה דעי אף אני׃
17will ich auch mein Teil antworten und will mein Wissen kundtun.
18כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני׃
18Denn ich bin der Reden so voll, daß mich der Odem in meinem Innern ängstet.
19הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע׃
19Siehe, mein Inneres ist wie der Most, der zugestopft ist, der die neuen Schläuche zerreißt.
20אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה׃
20Ich muß reden, daß ich mir Luft mache; ich muß meine Lippen auftun und antworten.
21אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה׃
21Ich will niemands Person ansehen und will keinem Menschen schmeicheln.
22כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני׃
22Denn ich weiß nicht zu schmeicheln; leicht würde mich sonst mein Schöpfer dahinraffen.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.