Luke 20
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And it came to pass, that on one of the days, as he was teaching the people in the temple, and preaching the gospel, the chief priests and the scribes, with the ancients, met together,
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
2And spoke to him, saying: Tell us, by what authority dost thou these things? or, Who is he that hath given thee this authority?
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
3And Jesus answering, said to them: I will also ask you one thing. Answer me:
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4The baptism of John, was it from heaven, or of men?
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
5But they thought within themselves, saying: If we shall say, From heaven: he will say: Why then did you not believe him?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6But if we say, Of men, the whole people will stone us: for they are persuaded that John was a prophet.
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7And they answered, that they knew not whence it was.
7ויענו לא ידענו מאין׃
8And Jesus said to them: Neither do I tell thee by what authority I do these things.
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
9And he began to speak to the people this parable: A certain man planted a vineyard, and let it out to husbandmen: and he was abroad for a long time.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10And at the season he sent a servant to the husbandmen, that they should give him of the fruit of the vineyard. Who, beating him, sent him away empty.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11And again he sent another servant. But they beat him also, and treating him reproachfully, sent him away empty.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12And again he sent the third: and they wounded him also, and cast him out.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13Then the lord of the vineyard said: What shall I do? I will send my beloved son: it may be, when they see him, they will reverence him.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14Whom when the husbandmen saw, they thought within themselves, saying: This is the heir, let us kill him, that the inheritance may be ours.
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
15So casting him out of the vineyard, they killed him. What therefore will the lord of the vineyard do to them?
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
16He will come, and will destroy these husbandmen, and will give the vineyard to others. Which they hearing, said to him: God forbid.
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17But he looking on them, said: What is this then that is written, The stone, which the builders rejected, the same is become the head of the corner?
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18Whosoever shall fall upon that stone, shall be bruised: and upon whomsoever it shall fall, it will grind him to powder.
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19And the chief priests and the scribes sought to lay hands on him the same hour: but they feared the people, for they knew that he spoke this parable to them.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
20And being upon the watch, they sent spies, who should feign themselves just, that they might take hold of him in his words, that they might deliver him up to the authority and power of the governor.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
21And they asked him, saying: Master, we know that thou speakest and teachest rightly: and thou dost not respect any person, but teachest the way of God in truth.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
22Is it lawful for us to give tribute to Caesar, or no?
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
23But he considering their guile, said to them: Why tempt you me?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
24Shew me a penny. Whose image and inscription hath it? They answering, said to him, Caesar’s.
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
25And he said to them: Render therefore to Caesar the things that are Caesar’s: and to God the things that are God’s.
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
26And they could not reprehend his word before the people: and wondering at his answer, they held their peace.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
27And there came to him some of the Sadducees, who deny that there is any resurrection, and they asked him,
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28Saying: Master, Moses wrote unto us, If any man’s brother die, having a wife, and he leave no children, that his brother should take her to wife, and raise up seed unto his brother.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
29There were therefore seven brethren: and the first took a wife, and died without children.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
30And the next took her to wife, and he also died childless.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
31And the third took her. And in like manner all the seven, and they left no children, and died.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
32Last of all the woman died also.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
33In the resurrection therefore, whose wife of them shall she be? For all the seven had her to wife.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
34And Jesus said to them: The children of this world marry, and are given in marriage:
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35But they that shall be accounted worthy of that world, and of the resurrection from the dead, shall neither be married, nor take wives.
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36Neither can they die any more: for they are equal to the angels, and are the children of God, being the children of the resurrection.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37Now that the dead rise again, Moses also shewed, at the bush, when he called the Lord, The God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob;
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38For he is not the God of the dead, but of the living: for all live to him.
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39And some of the scribes answering, said to him: Master, thou hast said well.
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
40And after that they durst not ask him any more questions.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
41But he said to them: How say they that Christ is the son of David?
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
42And David himself saith in the book of Psalms: The Lord said to my Lord, sit thou on my right hand,
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
43Till I make thy enemies thy footstool.
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44David then calleth him Lord: and how is he his son?
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45And in the hearing of all the people, he said to his disciples:
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
46Beware of the scribes, who desire to walk in long robes, and love salutations in the marketplace, and the first chairs in the synagogues, and the chief rooms at feasts:
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
47Who devour the houses of widows, feigning long prayer. These shall receive greater damnation.
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.