Luke 14
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And it came to pass, when Jesus went into the house of one of the chief of the Pharisees, on the sabbath day, to eat bread, that they watched him.
1ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃
2And behold, there was a certain man before him that had the dropsy.
2והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃
3And Jesus answering, spoke to the lawyers and Pharisees, saying: Is it lawful to heal on the sabbath day?
3ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃
4But they held their peace. But he taking him, healed him, and sent him away.
4ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃
5And answering them, he said: Which of you shall have an ass or an ox fall into a pit, and will not immediately draw him out, on the sabbath day?
5ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃
6And they could not answer him to these things.
6ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃
7And he spoke a parable also to them that were invited, marking how they chose the first seats at the table, saying to them:
7וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃
8When thou art invited to a wedding, sit not down in the first place, lest perhaps one more honourable than thou be invited by him:
8כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃
9And he that invited thee and him, come and say to thee, Give this man place: and then thou begin with shame to take the lowest place.
9ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃
10But when thou art invited, go, sit down in the lowest place; that when he who invited thee, cometh, he may say to thee: Friend, go up higher. Then shalt thou have glory before them that sit at table with thee.
10אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃
11Because every one that exalteth himself, shall be humbled; and he that humbleth himself, shall be exalted.
11כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
12And he said to him also that had invited him: When thou makest a dinner or a supper, call not thy friends, nor thy brethren, nor thy kinsmen, nor thy neighbours who are rich; lest perhaps they also invite thee again, and a recompense be made to thee.
12וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃
13But when thou makest a feast, call the poor, the maimed, the lame, and the blind;
13אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃
14And thou shalt be blessed, because they have not wherewith to make thee recompense: for recompense shall be made thee at the resurrection of the just.
14ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃
15When one of them that sat at table with him, had heard these things, he said to him: Blessed is he that shall eat bread in the kingdom of God.
15וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃
16But he said to him: A certain man made a great supper, and invited many.
16והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃
17And he sent his servant at the hour of supper to say to them that were invited, that they should come, for now all things are ready.
17וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃
18And they began all at once to make excuse. The first said to him: I have bought a farm, and I must needs go out and see it: I pray thee, hold me excused.
18ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃
19And another said: I have bought five yoke of oxen, and I go to try them: I pray thee, hold me excused.
19ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃
20And another said: I have married a wife, and therefore I cannot come.
20ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃
21And the servant returning, told these things to his lord. Then the master of the house, being angry, said to his servant: Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor, and the feeble, and the blind, and the lame.
21ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃
22And the servant said: Lord, it is done as thou hast commanded, and yet there is room.
22ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃
23And the Lord said to the servant: Go out into the highways and hedges, and compel them to come in, that my house may be filled.
23ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃
24But I say unto you, that none of those men that were invited, shall taste of my supper.
24כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃
25And there went great multitudes with him. And turning, he said to them:
25והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃
26If any man come to me, and hate not his father, and mother, and wife, and children, and brethren, and sisters, yea and his own life also, he cannot be my disciple.
26איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃
27And whosoever doth not carry his cross and come after me, cannot be my disciple.
27ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃
28For which of you having a mind to build a tower, doth not first sit down, and reckon the charges that are necessary, whether he have wherewithal to finish it:
28כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃
29Lest, after he hath laid the foundation, and is not able to finish it, all that see it begin to mock him,
29פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃
30Saying: This man began to build, and was not able to finish.
30כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃
31Or what king, about to go to make war against another king, doth not first sit down, and think whether he be able, with ten thousand, to meet him that, with twenty thousand, cometh against him?
31אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃
32Or else, whilst the other is yet afar off, sending an embassy, he desireth conditions of peace.
32ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃
33So likewise every one of you that doth not renounce all that he possesseth, cannot be my disciple.
33ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃
34Salt is good. But if the salt shall lose its savour, wherewith shall it be seasoned?
34טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃
35It is neither profitable for the land nor for the dunghill, but shall be cast out. He that hath ears to hear, let him hear.
35לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.