Luke 18
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And he spoke also a parable to them, that we ought always to pray, and not to faint,
1וגם משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
2Saying: There was a judge in a certain city, who feared not God, nor regarded man.
2ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את האלהים ולא נשא פנים לאדם׃
3And there was a certain widow in that city, and she came to him, saying: Avenge me of my adversary.
3ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את דיני ממריבי׃
4And he would not for a long time. But afterwards he said within himself: Although I fear not God, nor regard man,
4וימאן מיום אל יום ואחרי כן אמר בנפשו גם כי את האלהים אינני ירא ולאדם לא אשא פנים׃
5Yet because this widow is troublesome to me, I will avenge her, lest continually coming she weary me.
5אעשה את דין האלמנה הזאת על הוגיעה אתי פן תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
6And the Lord said: Hear what the unjust judge saith.
6ויאמר האדון שמעו את אשר אמר דין העולה׃
7And will not God revenge his elect who cry to him day and night: and will he have patience in their regard?
7והאלהים הלא הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי יתמהמה להושיעם׃
8I say to you, that he will quickly revenge them. But yet the Son of man, when he cometh, shall he find, think you, faith on earth?
8אני אמר לכם כי יעשה את דינם במהרה אך בן האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
9And to some who trusted in themselves as just, and despised others, he spoke also this parable:
9ויוסף וישא משלו אל אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
10Two men went up into the temple to pray: the one a Pharisee, and the other a publican.
10שני אנשים עלו אל המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
11The Pharisee standing, prayed thus with himself: O God, I give thee thanks that I am not as the rest of men, extortioners, unjust, adulterers, as also is this publican.
11ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כאשר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם כמכס הזה׃
12I fast twice in a week: I give tithes of all that I possess.
12אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל קניני׃
13And the publican, standing afar off, would not so much as lift up his eyes towards heaven; but struck his breast, saying: O god, be merciful to me a sinner.
13והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף לשאת את עיניו לשמים כי אם תופף על לבו לאמר אלהים סלח לי החוטא׃
14I say to you, this man went down into his house justified rather that the other: because every one that exalteth himself, shall be humbled: and he that humbleth himself, shall be exalted.
14אני אמר לכם כי ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל המרים את נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
15And they brought unto him also infants, that he might touch them. Which when the disciples saw, they rebuked them.
15ויביאו אליו גם את הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
16But Jesus, calling them together, said: Suffer children to come to me, and forbid them not: for of such is the kingdom of God.
16ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
17Amen, I say to you: Whosoever shall not receive the kingdom of God as a child, shall not enter into it.
17אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את מלכות האלהים כילד הוא לא יבא בה׃
18And a certain ruler asked him, saying: Good master, what shall I do to possess everlasting life?
18וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
19And Jesus said to him: Why dost thou call me good? None is good but God alone.
19ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
20Thou knowest the commandments: Thou shalt not kill: Thou shalt not commit adultery: Thou shalt not steal: Thou shalt not bear false witness: Honour thy father and mother.
20את המצות אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר כבד את אביך ואת אמך׃
21Who said: All these things have I kept from my youth.
21ויאמר את כל אלה שמרתי מנעורי׃
22Which when Jesus had heard, he said to him: Yet one thing is wanting to thee: sell all whatever thou hast, and give to the poor, and thou shalt have treasure in heaven: and come, follow me.
22וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את כל אשר לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
23He having heard these things, became sorrowful; for he was very rich.
23ויהי כשמעו את זאת ויעצב מאד כי עשר גדול היה לו׃
24And Jesus seeing him become sorrowful, said: How hardly shall they that have riches enter into the kingdom of God.
24וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל מלכות האלהים׃
25For it is easier for a camel to pass through the eye of a needle, than for a rich man to enter into the kingdom of God.
25כי נקל לגמל עבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל מלכות האלהים׃
26And they that heard it, said: Who then can be saved?
26ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
27He said to them: The things that are impossible with men, are possible with God.
27ויאמר מה שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
28Then Peter said: Behold, we have left all things, and have followed thee.
28ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את הכל ונלך אחריך׃
29Who said to them: Amen, I say to you, there is no man that hath left house, or parents, or brethren, or wife, or children, for the kingdom of God’s sake,
29ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את ביתו או את אבותיו או את אחיו או את אשתו או את בניו למען מלכות האלהים׃
30Who shall not receive much more in this present time, and in the world to come life everlasting.
30ולא יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
31Then Jesus took unto him the twelve, and said to them: Behold, we go up to Jerusalem, and all things shall be accomplished which were written by the prophets concerning the Son of man.
31ויקח אליו את שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם׃
32For he shall be delivered to the Gentiles, and shall be mocked, and scourged, and spit upon:
32כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
33And after they have scourged him, they will put him to death; and the third day he shall rise again.
33ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
34And they understood none of these things, and this word was hid from them, and they understood not the things that were said.
34והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את הנאמר׃
35Now it came to pass, when he drew nigh to Jericho, that a certain blind man sat by the way side, begging.
35ויהי בקרבו אל יריחו והנה איש עור ישב על הדרך והוא משאל׃
36And when he heard the multitude passing by, he asked what this meant.
36וישמע את קול העם העבר וידרש לדעת מה זאת׃
37And they told him, that Jesus of Nazareth was passing by.
37ויגידו לו כי ישוע הנצרי עובר׃
38And he cried out, saying: Jesus, son of David, have mercy on me.
38ויצעק לאמר ישוע בן דוד חנני׃
39And they that went before, rebuked him, that he should hold his peace: but he cried out much more: Son of David, have mercy on me.
39וההלכים בראשנה גערו בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן דוד חנני׃
40And Jesus standing, commanded him to be brought unto him. And when he was come near, he asked him,
40ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
41Saying: What wilt thou that I do to thee? But he said: Lord, that I may see.
41מה חפצך כי אעשה לך ויאמר אדני כי אראה׃
42And Jesus said to him: Receive thy sight: thy faith hath made thee whole.
42ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
43And immediately he saw, and followed him, glorifying God. And all the people, when they saw it, gave praise to God.
43ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את האלהים וכל העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.