Lucam 14
Clementine Vulgate, 1598Translation
Clementine Vulgate, 1598
Modern Hebrew Bible
1Et factum est cum intraret Jesus in domum cujusdam principis pharisæorum sabbato manducare panem, et ipsi observabant eum.
1ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃
2Et ecce homo quidam hydropicus erat ante illum.
2והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃
3Et respondens Jesus dixit ad legisperitos et pharisæos, dicens: Si licet sabbato curare?
3ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃
4At illi tacuerunt. Ipse vero apprehensum sanavit eum, ac dimisit.
4ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃
5Et respondens ad illos dixit: Cujus vestrum asinus, aut bos in puteum cadet, et non continuo extrahet illum die sabbati?
5ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃
6Et non poterant ad hæc respondere illi.
6ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃
7Dicebat autem et ad invitatos parabolam, intendens quomodo primos accubitus eligerent, dicens ad illos:
7וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃
8Cum invitatus fueris ad nuptias, non discumbas in primo loco, ne forte honoratior te sit invitatus ab illo.
8כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃
9Et veniens is, qui te et illum vocavit, dicat tibi: Da huic locum: et tunc incipias cum rubore novissimum locum tenere.
9ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃
10Sed cum vocatus fueris, vade, recumbe in novissimo loco: ut, cum venerit qui te invitavit, dicat tibi: Amice, ascende superius. Tunc erit tibi gloria coram simul discumbentibus:
10אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃
11quia omnis, qui se exaltat, humiliabitur: et qui se humiliat, exaltabitur.
11כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃
12Dicebat autem et ei, qui invitaverat: Cum facis prandium, aut cœnam, noli vocare amicos tuos, neque fratres tuos, neque cognatos, neque vicinos divites: ne forte te et ipsi reinvitent, et fiat tibi retributio;
12וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃
13sed cum facis convivium, voca pauperes, debiles, claudos, et cæcos:
13אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃
14et beatus eris, quia non habent retribuere tibi: retribuetur enim tibi in resurrectione justorum.
14ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃
15Hæc cum audisset quidam de simul discumbentibus, dixit illi: Beatus qui manducabit panem in regno Dei.
15וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃
16At ipse dixit ei: Homo quidam fecit cœnam magnam, et vocavit multos.
16והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃
17Et misit servum suum hora cœnæ dicere invitatis ut venirent, quia jam parata sunt omnia.
17וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃
18Et cœperunt simul omnes excusare. Primus dixit ei: Villam emi, et necesse habeo exire, et videre illam: rogo te, habe me excusatum.
18ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃
19Et alter dixit: Juga boum emi quinque, et eo probare illa: rogo te, habe me excusatum.
19ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃
20Et alius dixit: Uxorem duxi, et ideo non possum venire.
20ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃
21Et reversus servus nuntiavit hæc domino suo. Tunc iratus paterfamilias, dixit servo suo: Exi cito in plateas et vicos civitatis: et pauperes, ac debiles, et cæcos, et claudos introduc huc.
21ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃
22Et ait servus: Domine, factum est ut imperasti, et adhuc locus est.
22ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃
23Et ait dominus servo: Exi in vias, et sæpes: et compelle intrare, ut impleatur domus mea.
23ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃
24Dico autem vobis quod nemo virorum illorum qui vocati sunt, gustabit cœnam meam.
24כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃
25Ibant autem turbæ multæ cum eo: et conversus dixit ad illos:
25והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃
26Si quis venit ad me, et non odit patrem suum, et matrem, et uxorem, et filios, et fratres, et sorores, adhuc autem et animam suam, non potest meus esse discipulus.
26איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃
27Et qui non bajulat crucem suam, et venit post me, non potest meus esse discipulus.
27ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃
28Quis enim ex vobis volens turrim ædificare, non prius sedens computat sumptus, qui necessarii sunt, si habeat ad perficiendum,
28כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃
29ne, posteaquam posuerit fundamentum, et non potuerit perficere, omnes qui vident, incipiant illudere ei,
29פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃
30dicentes: Quia hic homo cœpit ædificare, et non potuit consummare?
30כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃
31Aut quis rex iturus committere bellum adversus alium regem, non sedens prius cogitat, si possit cum decem millibus occurrere ei, qui cum viginti millibus venit ad se?
31אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃
32Alioquin adhuc illo longe agente, legationem mittens rogat ea quæ pacis sunt.
32ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃
33Sic ergo omnis ex vobis, qui non renuntiat omnibus quæ possidet, non potest meus esse discipulus.
33ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃
34Bonum est sal: si autem sal evanuerit, in quo condietur?
34טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃
35Neque in terram, neque in sterquilinium utile est, sed foras mittetur. Qui habet aures audiendi, audiat.
35לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.