Lucam 20
Clementine Vulgate, 1598Translation
Clementine Vulgate, 1598
Modern Hebrew Bible
1Et factum est in una dierum, docente illo populum in templo, et evangelizante, convenerunt principes sacerdotum, et scribæ cum senioribus,
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
2et aiunt dicentes ad illum: Dic nobis in qua potestate hæc facis? aut quis est qui dedit tibi hanc potestatem?
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
3Respondens autem Jesus, dixit ad illos: Interrogabo vos et ego unum verbum. Respondete mihi:
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4baptismus Joannis de cælo erat, an ex hominibus?
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
5At illi cogitabant intra se, dicentes: Quia si dixerimus: De cælo, dicet: Quare ergo non credidistis illi?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6Si autem dixerimus: Ex hominibus, plebs universa lapidabit nos: certi sunt enim Joannem prophetam esse.
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7Et responderunt se nescire unde esset.
7ויענו לא ידענו מאין׃
8Et Jesus ait illis: Neque ego dico vobis in qua potestate hæc facio.
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
9Cœpit autem dicere ad plebem parabolam hanc: Homo plantavit vineam, et locavit eam colonis: et ipse peregre fuit multis temporibus.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10Et in tempore misit ad cultores servum, ut de fructu vineæ darent illi. Qui cæsum dimiserunt eum inanem.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11Et addidit alterum servum mittere. Illi autem hunc quoque cædentes, et afficientes contumelia, dimiserunt inanem.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12Et addidit tertium mittere: qui et illum vulnerantes ejecerunt.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13Dixit autem dominus vineæ: Quid faciam? Mittam filium meum dilectum: forsitan, cum hunc viderint, verebuntur.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14Quem cum vidissent coloni, cogitaverunt intra se, dicentes: Hic est hæres, occidamus illum, ut nostra fiat hæreditas.
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
15Et ejectum illum extra vineam, occiderunt. Quid ergo faciet illis dominus vineæ?
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
16veniet, et perdet colonos istos, et dabit vineam aliis. Quo audito, dixerunt illi: Absit.
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17Ille autem aspiciens eos, ait: Quid est ergo hoc quod scriptum est: Lapidem quem reprobaverunt ædificantes, hic factus est in caput anguli?
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18Omnis qui ceciderit super illum lapidem, conquassabitur: super quem autem ceciderit, comminuet illum.
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19Et quærebant principes sacerdotum et scribæ mittere in illum manus illa hora, et timuerunt populum: cognoverunt enim quod ad ipsos dixerit similitudinem hanc.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
20Et observantes miserunt insidiatores, qui se justos simularent, ut caperent eum in sermone, ut traderent illum principatui, et potestati præsidis.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
21Et interrogaverunt eum, dicentes: Magister, scimus quia recte dicis et doces: et non accipis personam, sed viam Dei in veritate doces.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
22Licet nobis tributum dare Cæsari, an non?
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
23Considerans autem dolum illorum, dixit ad eos: Quid me tentatis?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
24ostendite mihi denarium. Cujus habet imaginem et inscriptionem? Respondentes dixerunt ei: Cæsaris.
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
25Et ait illis: Reddite ergo quæ sunt Cæsaris, Cæsari: et quæ sunt Dei, Deo.
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
26Et non potuerunt verbum ejus reprehendere coram plebe: et mirati in responso ejus, tacuerunt.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
27Accesserunt autem quidam sadducæorum, qui negant esse resurrectionem, et interrogaverunt eum,
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28dicentes: Magister, Moyses scripsit nobis: Si frater alicujus mortuus fuerit habens uxorem, et hic sine liberis fuerit, ut accipiat eam frater ejus uxorem, et suscitet semen fratri suo.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
29Septem ergo fratres erant: et primus accepit uxorem, et mortuus est sine filiis.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
30Et sequens accepit illam, et ipse mortuus est sine filio.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
31Et tertius accepit illam. Similiter et omnes septem, et non reliquerunt semen, et mortui sunt.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
32Novissime omnium mortua est et mulier.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
33In resurrectione ergo, cujus eorum erit uxor? siquidem septem habuerunt eam uxorem.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
34Et ait illis Jesus: Filii hujus sæculi nubunt, et traduntur ad nuptias:
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35illi vero qui digni habebuntur sæculo illo, et resurrectione ex mortuis, neque nubent, neque ducent uxores:
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36neque enim ultra mori potuerunt: æquales enim angelis sunt, et filii sunt Dei, cum sint filii resurrectionis.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37Quia vero resurgant mortui, et Moyses ostendit secus rubum, sicut dicit Dominum, Deum Abraham, et Deum Isaac, et Deum Jacob.
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38Deus autem non est mortuorum, sed vivorum: omnes enim vivunt ei.
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39Respondentes autem quidam scribarum, dixerunt ei: Magister, bene dixisti.
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
40Et amplius non audebant eum quidquam interrogare.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
41Dixit autem ad illos: Quomodo dicunt Christum filium esse David?
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
42et ipse David dicit in libro Psalmorum: Dixit Dominus Domino meo: sede a dextris meis,
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
43donec ponam inimicos tuos scabellum pedum tuorum.
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44David ergo Dominum illum vocat: et quomodo filius ejus est?
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45Audiente autem omni populo, dixit discipulis suis:
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
46Attendite a scribis, qui volunt ambulare in stolis, et amant salutationes in foro, et primas cathedras in synagogis, et primos discubitus in conviviis,
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
47qui devorant domos viduarum, simulantes longam orationem: hi accipient damnationem majorem.
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.