Lucas 20
Bíblia Portuguesa Mundial (Brazilian Portuguese)
Modern Hebrew Bible
1Num daqueles dias, enquanto ele ensinava o povo no templo e anunciava o evangelho, os sacerdotes e os escribas chegaram a ele com os anciãos.
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
2Eles lhe perguntaram: “Dize-nos: com que autoridade fazes estas coisas? Ou quem é que te deu esta autoridade?”
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
3Ele lhes respondeu: “Eu também lhes farei uma pergunta. Digam-me:
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4o batismo de João era do céu ou dos homens?”
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
5Eles ponderaram entre si, dizendo: “Se dissermos: 'Do céu', ele dirá: 'Por que não creram nele?'
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6Mas, se dissermos: 'Dos homens', todo o povo nos apedrejará, pois estão persuadidos de que João era um profeta.”
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7Então responderam que não sabiam de onde era.
7ויענו לא ידענו מאין׃
8Jesus lhes disse: “Tampouco eu lhes digo com que autoridade faço estas coisas.”
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
9Ele começou a contar ao povo esta parábola: “Um homem plantou uma vinha, arrendou-a a alguns lavradores, e foi para outro país por muito tempo.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10No tempo certo, ele enviou um servo aos lavradores para receber a sua parte do fruto da vinha. Mas os lavradores o espancaram e o mandaram embora de mãos vazias.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11Ele enviou ainda outro servo, e eles também o espancaram, o trataram vergonhosamente, e o mandaram embora de mãos vazias.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12Ele enviou ainda um terceiro, e eles também o feriram e o expulsaram.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13O senhor da vinha disse: 'O que farei? Enviarei meu filho amado. Pode ser que, ao vê-lo, eles o respeitem.'
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14“Mas, quando os lavradores o viram, ponderaram entre si, dizendo: 'Este é o herdeiro. Venham, vamos matá-lo, para que a herança seja nossa.'
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
15Então o lançaram fora da vinha e o mataram. O que, portanto, o senhor da vinha fará a eles?
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
16Ele virá e destruirá esses lavradores, e dará a vinha a outros.” Quando ouviram isso, disseram: “Que isso nunca aconteça!”
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17Mas ele olhou para eles e disse: “Então, o que é isto que está escrito: 'A pedra que os construtores rejeitaram tornou-se a pedra angular'?
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18Todo aquele que cair sobre essa pedra será despedaçado, mas ela reduzirá a pó aquele sobre quem cair.”
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19Os principais sacerdotes e os escribas procuraram deitar as mãos nele naquela mesma hora, mas temeram o povo — pois sabiam que ele havia contado esta parábola contra eles.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
20Eles o observavam e enviaram espiões, que fingiam ser justos, para tentar apanhá-lo em algo que dissesse, a fim de entregá-lo ao poder e à autoridade do governador.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
21Eles lhe perguntaram: “Mestre, sabemos que falas e ensinas o que é certo, e não mostras parcialidade para com ninguém, mas ensinas verdadeiramente o caminho de Deus.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
22É lícito para nós pagarmos impostos a César, ou não?”
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
23Mas ele, percebendo a astúcia deles, disse-lhes: “Por que me põem à prova?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
24Mostrem-me um denário. De quem é a imagem e a inscrição que estão nele?” Eles responderam: “De César.”
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
25Ele lhes disse: “Então deem a César o que é de César, e a Deus o que é de Deus.”
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
26Eles não conseguiram apanhá-lo em suas palavras diante do povo. Maravilhados com a sua resposta, ficaram em silêncio.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
27Alguns dos saduceus, aqueles que negam que haja ressurreição, aproximaram-se dele.
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28Eles lhe perguntaram: “Mestre, Moisés nos escreveu que, se o irmão de um homem morrer tendo esposa, e não tiver filhos, seu irmão deve casar-se com a esposa e suscitar descendência para seu irmão.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
29Havia, portanto, sete irmãos. O primeiro casou-se e morreu sem filhos.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
30O segundo casou-se com ela, e morreu sem filhos.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
31O terceiro casou-se com ela, e da mesma forma todos os sete não deixaram filhos, e morreram.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
32Depois, a mulher também morreu.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
33Portanto, na ressurreição, de qual deles ela será esposa? Pois os sete a tiveram como esposa.”
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
34Jesus lhes disse: “Os filhos desta era casam-se e são dados em casamento.
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35Mas aqueles que são considerados dignos de alcançar aquela era e a ressurreição dentre os mortos não se casam nem são dados em casamento.
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36Pois eles não podem mais morrer, porque são como os anjos e são filhos de Deus, sendo filhos da ressurreição.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37Mas que os mortos ressuscitam, até Moisés mostrou no episódio da sarça, quando chamou ao Senhor 'O Deus de Abraão, o Deus de Isaque e o Deus de Jacó.'
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38Ora, ele não é Deus de mortos, mas de vivos, pois para ele todos vivem.”
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39Alguns dos escribas responderam: “Mestre, o senhor falou bem.”
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
40Eles não ousaram fazer-lhe mais nenhuma pergunta.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
41Ele lhes disse: “Por que dizem que o Cristo é filho de Davi?
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
42O próprio Davi diz no livro de Salmos: 'O Senhor disse ao meu Senhor: “Assenta-te à minha direita,
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
43até que eu ponha os teus inimigos por estrado dos teus pés.”'
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
44“Portanto, Davi o chama de Senhor; então, como ele é seu filho?”
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45Ouvindo-o todo o povo, ele disse aos seus discípulos:
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
46“Cuidado com os escribas, que gostam de andar com vestes longas, e amam as saudações nas praças, os melhores assentos nas sinagogas e os lugares de honra nos banquetes;
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
47que devoram as casas das viúvas e fazem longas orações só por aparência. Estes receberão maior condenação.”
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.