Rute 1
Bíblia Portuguesa Mundial (Brazilian Portuguese)
Modern Hebrew Bible
1Nos dias em que os juízes julgavam, houve uma fome na terra. Um certo homem de Belém de Judá foi viver nas terras de Moabe com a sua mulher e os seus dois filhos.
1ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו׃
2O nome do homem era Elimeleque, e o nome da sua mulher era Noemi. Os nomes de seus dois filhos eram Malom e Quiliom, efrateus de Belém de Judá. Eles chegaram às terras de Moabe e ali viveram.
2ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם׃
3Elimeleque, marido de Noemi, morreu; e ela ficou com os seus dois filhos.
3וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה׃
4Eles tomaram para si mulheres moabitas. O nome de uma era Orfa, e o nome da outra era Rute. Eles viveram ali cerca de dez anos.
4וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים׃
5Malom e Quiliom também morreram, e a mulher ficou sem os seus dois filhos e sem o seu marido.
5וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה׃
6Então ela se levantou com as suas noras, para voltar das terras de Moabe; pois ela tinha ouvido nas terras de Moabe como o SENHOR havia visitado o seu povo, dando-lhes pão.
6ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם׃
7Ela partiu do lugar onde estava, e as suas duas noras com ela. Elas seguiram pelo caminho de volta para a terra de Judá.
7ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה׃
8Noemi disse às suas duas noras: “Vão, volte cada uma para a casa da sua mãe. Que o SENHOR as trate com bondade, assim como vocês trataram os falecidos e a mim.
8ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי׃
9Que o SENHOR lhes conceda que encontrem descanso, cada uma na casa de seu marido.” Então ela as beijou, e elas levantaram as suas vozes e choraram.
9יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה׃
10E disseram a ela: “Não, nós voltaremos com você para o seu povo.”
10ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך׃
11Noemi respondeu: “Voltem, minhas filhas. Por que vocês querem ir comigo? Por acaso ainda tenho filhos no meu ventre, para que sejam seus maridos?
11ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים׃
12Voltem, minhas filhas, sigam o seu caminho; pois estou velha demais para ter marido. Se eu dissesse: ‘Tenho esperança’, ou se eu ainda tivesse um marido esta noite, e também desse à luz filhos,
12שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים׃
13vocês os esperariam até que crescessem? Vocês deixariam de se casar por causa deles? Não, minhas filhas, pois me amargura muito por causa de vocês que a mão do SENHOR tenha se voltado contra mim.”
13הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה׃
14Elas levantaram as suas vozes e choraram novamente; então Orfa beijou a sua sogra, mas Rute apegou-se a ela.
14ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה׃
15Ela disse: “Eis que a sua cunhada voltou para o seu povo e para o seu deus. Siga a sua cunhada.”
15ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך׃
16Rute respondeu: “Não me insista para deixá-la, nem para que eu pare de segui-la, pois aonde quer que você for, eu irei; e onde quer que você ficar, eu ficarei. O seu povo será o meu povo, e o seu Deus o meu Deus.
16ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי׃
17Onde você morrer, eu morrerei, e ali serei sepultada. Que o SENHOR me castigue com severidade, se qualquer outra coisa que não a morte separar você e mim.”
17באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך׃
18Quando Noemi viu que ela estava decidida a ir com ela, parou de insistir.
18ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה׃
19Assim, as duas caminharam até chegarem a Belém. Quando chegaram a Belém, toda a cidade se comoveu por causa delas, e as mulheres perguntavam: “É esta Noemi?”
19ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי׃
20Ela lhes respondeu: “Não me chamem de Noemi. Chamem-me de Mara, pois o Todo-Poderoso me tratou com muita amargura.
20ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד׃
21Eu parti cheia, e o SENHOR me trouxe de volta vazia. Por que me chamam de Noemi, já que o SENHOR testemunhou contra mim, e o Todo-Poderoso me afligiu?”
21אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי׃
22Assim Noemi voltou, e com ela Rute, a moabita, a sua nora, que voltou das terras de Moabe. Elas chegaram a Belém no início da colheita da cevada.
22ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.