אִיּוֹב 7
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
1The life of man upon earth is a warfare, and his days are like the days of a hireling.
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
2As a servant longeth for the shade, as the hireling looketh for the end of his work;
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
3So I also have had empty months, and have numbered to myself wearisome nights.
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
4If I lie down to sleep, I shall say: When shall arise? and again I shall look for the evening, and shall be filled with sorrows even till darkness.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
5My flesh is clothed with rottenness and the filth of dust, my skin is withered and drawn together.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
6My days have passed more swiftly than the web is cut by the weaver, and are consumed without any hope.
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
7Remember that my life is but wind, and my eyes shall not return to see good things.
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
8Nor shall the sight of man behold me: thy eyes are upon me, and I shall be no more.
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
9As a cloud is consumed, and passeth away: so he that shall go down to hell shall not come up.
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
10Nor shall he return my more into his house, neither shall his place know him any more.
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
11Wherefore I will not spare my month, I will speak in the affliction of my spirit: I will talk with the bitterness of my soul.
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
12Am I a sea, or a whale, that thou hast enclosed me in a prison?
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
13If I say: My bed shall comfort me, and I shall be relieved speaking with myself on my couch:
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
14Thou wilt frighten me with dreams and terrify me with visions.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
15So that my soul rather chooseth hanging, and my bones death.
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
16I have done with hope, I shall now live no longer: spare me, for my days are nothing.
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
17What is a man that thou shouldst magnify him? or why dost thou set thy heart upon him?
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
18Thou visitest him early in the morning, and thou provest him suddenly.
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
19How long wilt thou not spare me, nor suffer me to swallow down my spittle?
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
20I have sinned: what shall I do to thee, O keeper of men? why hast thou set me opposite to thee, and I am become burdensome to myself?
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃
21Why dost thou not remove my sin, and why dost thou not take away my iniquity? Behold now I shall sleep in the dust: and if thou seek me in the morning, I shall not be.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.