אִיּוֹב 7
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Louis Segond 1910
1הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃
1Le sort de l’homme sur la terre est celui d’un soldat, Et ses jours sont ceux d’un mercenaire.
2כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃
2Comme l’esclave soupire après l’ombre, Comme l’ouvrier attend son salaire,
3כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃
3Ainsi j’ai pour partage des mois de douleur, J’ai pour mon lot des nuits de souffrance.
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
4Je me couche, et je dis: Quand me lèverai-je? Quand finira la nuit? Et je suis rassasié d’agitations jusqu’au point du jour.
5לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃
5Mon corps se couvre de vers et d’une croûte terreuse, Ma peau se crevasse et se dissout.
6ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃
6Mes jours sont plus rapides que la navette du tisserand, Ils s’évanouissent: plus d’espérance!
7זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃
7Souviens-toi que ma vie est un souffle! Mes yeux ne reverront pas le bonheur.
8לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃
8L’œil qui me regarde ne me regardera plus; Ton œil me cherchera, et je ne serai plus.
9כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃
9Comme la nuée se dissipe et s’en va, Celui qui descend au séjour des morts ne remontera pas;
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
10Il ne reviendra plus dans sa maison, Et le lieu qu’il habitait ne le connaîtra plus.
11גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃
11C’est pourquoi je ne retiendrai point ma bouche, Je parlerai dans l’angoisse de mon cœur, Je me plaindrai dans l’amertume de mon âme.
12הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃
12Suis-je une mer, ou un monstre marin, Pour que tu établisses des gardes autour de moi?
13כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃
13Quand je dis: Mon lit me soulagera, Ma couche calmera mes douleurs,
14וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃
14C’est alors que tu m’effraies par des songes, Que tu m’épouvantes par des visions.
15ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃
15Ah! Je voudrais être étranglé! Je voudrais la mort plutôt que ces os!
16מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃
16Je les méprise!… je ne vivrai pas toujours… Laisse-moi, car ma vie n’est qu’un souffle.
17מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃
17Qu’est-ce que l’homme, pour que tu en fasses tant de cas, Pour que tu daignes prendre garde à lui,
18ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃
18Pour que tu le visites tous les matins, Pour que tu l’éprouves à tous les instants?
19כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃
19Quand cesseras-tu d’avoir le regard sur moi? Quand me laisseras-tu le temps d’avaler ma salive?
20חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃
20Si j’ai péché, qu’ai-je pu te faire, gardien des hommes? Pourquoi me mettre en butte à tes traits? Pourquoi me rendre à charge à moi-même?
21ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃
21Que ne pardonnes-tu mon péché, Et que n’oublies-tu mon iniquité? Car je vais me coucher dans la poussière; Tu me chercheras, et je ne serai plus.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.