Romans 9
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1I speak the truth in Christ, I lie not, my conscience bearing me witness in the Holy Ghost:
1אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃
2That I have great sadness, and continual sorrow in my heart.
2כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃
3For I wished myself to be an anathema from Christ, for my brethren, who are my kinsmen according to the flesh,
3כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃
4Who are Israelites, to whom belongeth the adoption as of children, and the glory, and the testament, and the giving of the law, and the service of God, and the promises:
4אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃
5Whose are the fathers, and of whom is Christ, according to the flesh, who is over all things, God blessed for ever. Amen.
5ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃
6Not as though the word of God hath miscarried. For all are not Israelites that are of Israel:
6אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃
7Neither are all they that are the seed of Abraham, children; but in Isaac shall thy seed be called:
7ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃
8That is to say, not they that are the children of the flesh, are the children of God; buy they, that are the children of the promise, are accounted for the seed.
8כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃
9For this is the word of promise: According to this time will I come; and Sara shall have a son.
9כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃
10And not only she. But when Rebecca also had conceived at once, of Isaac our father.
10ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃
11For when the children were not yet born, nor had done any good or evil (that the purpose of God, according to election, might stand,)
11כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃
12Not of works, but of him that calleth, it was said to her: The elder shall serve the younger.
12נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃
13As it is written: Jacob I have loved, but Esau I have hated.
13ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃
14What shall we say then? Is there injustice with God? God forbid.
14אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃
15For he saith to Moses: I will have mercy on whom I will have mercy; and I will shew mercy to whom I will shew mercy.
15כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃
16So then it is not of him that willeth, nor of him that runneth, but of God that sheweth mercy.
16ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃
17For the scripture saith to Pharao: To this purpose have I raised thee, that I may shew my power in thee, and that my name may be declared throughout all the earth.
17כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃
18Therefore he hath mercy on whom he will; and whom he will, he hardeneth.
18ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃
19Thou wilt say therefore to me: Why doth he then find fault? for who resisteth his will?
19וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃
20O man, who art thou that repliest against God? Shall the thing formed say to him that formed it: Why hast thou made me thus?
20אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃
21Or hath not the potter power over the clay, of the same lump, to make one vessel unto honour, and another unto dishonour?
21אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃
22What if God, willing to shew his wrath, and to make his power known, endured with much patience vessels of wrath, fitted for destruction,
22ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃
23That he might shew the riches of his glory on the vessels of mercy, which he hath prepared unto glory?
23להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃
24Even us, whom also he hath called, nor only of the Jews, but also of the Gentiles.
24והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃
25As in Osee he saith: I will call that which was not my people, my people; and her that was not beloved, beloved; and her that had not obtained mercy, one that hath obtained mercy.
25כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃
26And it shall be, in the place where it was said unto them, You are not my people; there they shall be called the sons of the living God.
26והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃
27And Isaias crieth out concerning Israel: If the number of the children of Israel be as the sand of the sea, a remnant shall be saved.
27וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃
28For he shall finish his word, and cut it short in justice; because a short word shall the Lord make upon the earth.
28כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃
29And as Isaias foretold: Unless the Lord of Sabaoth had left us a seed, we had been made as Sodom, and we had been like unto Gomorrha.
29וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃
30What then shall we say? That the Gentiles, who followed not after justice, have attained to justice, even the justice that is of faith.
30ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃
31But Israel, by following after the law of justice, is not come unto the law of justice.
31וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃
32Why so? Because they sought it not by faith, but as it were of works. For they stumbled at the stumblingstone.
32ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃
33As it is written: Behold I lay in Sion a stumblingstone and a rock of scandal; and whosoever believeth in him shall not be confounded.
33ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.