Romans 9
Berean Standard BibleTranslation
Berean Standard Bible
Modern Hebrew Bible
1I speak the truth in Christ; I am not lying, as confirmed by my conscience in the Holy Spirit.
1אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃
2I have deep sorrow and unceasing anguish in my heart.
2כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃
3For I could wish that I myself were cursed and cut off from Christ for the sake of my brothers, my own flesh and blood,
3כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃
4the people of Israel. Theirs is the adoption as sons; theirs the divine glory and the covenants; theirs the giving of the law, the temple worship, and the promises.
4אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃
5Theirs are the patriarchs, and from them proceeds the human descent of Christ, who is God over all, forever worthy of praise! Amen.
5ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃
6It is not as though God’s word has failed. For not all who are descended from Israel are Israel.
6אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃
7Nor because they are Abraham’s descendants are they all his children. On the contrary, “Through Isaac your offspring will be reckoned.”
7ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃
8So it is not the children of the flesh who are God’s children, but it is the children of the promise who are regarded as offspring.
8כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃
9For this is what the promise stated: “At the appointed time I will return, and Sarah will have a son.”
9כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃
10Not only that, but Rebecca’s children were conceived by one man, our father Isaac.
10ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃
11Yet before the twins were born or had done anything good or bad, in order that God’s plan of election might stand,
11כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃
12not by works but by Him who calls, she was told, “The older will serve the younger.”
12נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃
13So it is written: “Jacob I loved, but Esau I hated.”
13ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃
14What then shall we say? Is God unjust? Certainly not!
14אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃
15For He says to Moses: “I will have mercy on whom I have mercy, and I will have compassion on whom I have compassion.”
15כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃
16So then, it does not depend on man’s desire or effort, but on God’s mercy.
16ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃
17For the Scripture says to Pharaoh: “I raised you up for this very purpose, that I might display My power in you, and that My name might be proclaimed in all the earth.”
17כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃
18Therefore God has mercy on whom He wants to have mercy, and He hardens whom He wants to harden.
18ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃
19One of you will say to me, “Then why does God still find fault? For who can resist His will?”
19וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃
20But who are you, O man, to talk back to God? Shall what is formed say to Him who formed it, “Why did You make me like this?”
20אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃
21Does not the potter have the right to make from the same lump of clay one vessel for special occasions and another for common use?
21אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃
22What if God, intending to show His wrath and make His power known, bore with great patience the vessels of His wrath, prepared for destruction?
22ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃
23What if He did this to make the riches of His glory known to the vessels of His mercy, whom He prepared in advance for glory—
23להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃
24including us, whom He has called not only from the Jews, but also from the Gentiles?
24והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃
25As He says in Hosea: “I will call them ‘My People’ who are not My people, and I will call her ‘My Beloved’ who is not My beloved,”
25כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃
26and, “It will happen that in the very place where it was said to them, ‘You are not My people,’ they will be called ‘sons of the living God.’”
26והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃
27Isaiah cries out concerning Israel: “Though the number of the Israelites is like the sand of the sea, only the remnant will be saved.
27וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃
28For the Lord will carry out His sentence on the earth thoroughly and decisively.”
28כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃
29It is just as Isaiah foretold: “Unless the Lord of Hosts had left us descendants, we would have become like Sodom, we would have resembled Gomorrah.”
29וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃
30What then will we say? That the Gentiles, who did not pursue righteousness, have obtained it, a righteousness that is by faith;
30ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃
31but Israel, who pursued a law of righteousness, has not attained it.
31וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃
32Why not? Because their pursuit was not by faith, but as if it were by works. They stumbled over the stumbling stone,
32ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃
33as it is written: “See, I lay in Zion a stone of stumbling and a rock of offense; and the one who believes in Him will never be put to shame.”
33ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.