סנט מארק 6
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Kulish and Puluj Bible (1905)
1ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃
1І вийшовши звідтіля, прибув у свою країну; і йшли слїдом за Ним ученики Його.
2וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃
2І, як настала субота, почав у школї навчати; й многі, слухаючи, дивувались, кажучи: Звідкіля се в Него? і що се за розум даний Йому, що дива такі руками Його роблять ся?
3הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃
3Хиба ж сей не тесля, син Мариї, брат Яковів, і Йосиїв, і Юдин, і Симонів? і хиба не тут між нами сестри Його? І поблазнились Ним.
4ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃
4Рече ж їм Ісус: Не єсть пророк без чести, хиба що в країнї своїй, та в родинї, і в домівцї своїй.
5ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃
5І не міг там нїякого чуда зробити, тільки на деяких недужих положивши руки, сцїлив їх.
6ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃
6І дивувавсь недовірством їх. І ходив кругом по селах, навчаючи.
7ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃
7І покликав дванайцятьох, та й почав їх посилати по двоє, і дав їм власть над духами нечистими;
8ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃
8і звелїв їм, щоб нїчого не брали на дорогу, тільки одну палицю: нї торбини, нї хлїба, нї у черес грошей,
9רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃
9щоб обувались у постоли й не вдягались у дві одежинї.
10ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃
10І рече їм: Де б ви нї зайшли в яку господу, там пробувайте, аж поки вийдете звідтіля.
11וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃
11А хто не прийме вас, анї слухати ме вас, то, виходячи звідтіля, обтрусїть і порох із під ніг ваших, на сьвідкуваннє їм. Істино глаголю вам: Одраднїще буде Содомові та Гоморі суднього дня, нїж городові тому.
12ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃
12І вийшовши вони, проповідували, щоб каялись.
13ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃
13І бісів багато виганяли, й намащували оливою багато недужих, і сцїляли.
14וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃
14І дочув ся цар Ірод (явне бо зробилось імя Його), і каже: Що Йоан Хреститель із мертвих устав, і того роблять ся чудеса від него.
15ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃
15Инші казали, що се Ілия; инші ж казали, що се пророк або один з пророків.
16וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃
16Почувши ж Ірод, сказав: Що се Йоан, котрого я стяв, він устав з мертвих.
17כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃
17Сей бо Ірод, піславши, взяв Йоана, та й звязав його в темницї за Іродияду, жінку Филипа, брата свого; бо оженивсь із нею.
18יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃
18Сказав бо Йоан Іродові: Що не годить ся тобі мати жінку брата твого.
19ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃
19Іродияда ж лютувала на него, й хотїла його вбити, та не могла.
20כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
20Ірод бо боявсь Йоана, знавши його, яко чоловіка праведного й сьвятого, то й беріг його й, слухаючи його, багато робив, і залюбки його слухав.
21ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃
21Як же настав день нагідний, коли Ірод на свої родини бенкет справив дукам своїм, та гетьманам, та значним Галилейським,
22ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃
22і як увійшла дочка тієї Іродияди, танцювала, й догодила Іродові, й тим, що сидїли з ним, озвав ся цар до дївицї: Проси в мене, чого бажаєш, а дам тобі.
23וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃
23І поклявсь їй: Що, чого б у мене нї попросила, дам тобі, хоч би й половину царства мого.
24ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃
24Вона ж, вийшовши, каже матері своїй: Чого просити? Та ж каже: Голови Йоана Хрестителя.
25ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃
25І, ввійшовши зараз швидко до царя, просила, кажучи: Хочу, щоб менї дав зараз на блюдї голову Йоана Хрестителя.
26ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃
26І зажурившись вельми цар, та задля клятьби й задля тих, що з ним сидїли, не хотїв їй відмовити.
27ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃
27І зараз піславши цар ката, звелїв принести голову його; він же пійшовши, стяв його в темницї.
28וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃
28І принїс голову його на блюдї, і дав її дївицї, а дївиця дала її матері своїй.
29וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃
29І, довідавшись ученики його, пійшли і взяли тїло його, та й положили його в гробі.
30ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃
30І посходились апостоли до Ісуса, й сповістили Його про все, й що робили, й чого навчали.
31ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃
31І рече до них: Ійдїть ви самі окроме в пусте місце, та відпочиньте трохи; було бо багато, що приходили й відходили, й навіть нїколи було їм їсти.
32וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃
32І поплили в пусте місце човном, окроме.
33וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃
33І бачив їх народ, як відчалювали, й пізнали Його многі, і збігались туди пішки з усїх городів, та й випередили їх, і посходились до Него.
34ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃
34І вийшовши Ісус, побачив багато народу, й жалкував над ними, що були як вівцї, не маючі пастиря; і почав навчати їх багато.
35ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃
35І як уже багато часу минуло, приступивши до Него ученики Його, кажуть: Що се пусте місце, і вже час пізний, —
36שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃
36відпусти їх, щоб, пійшовши по околичнїх хуторах та селах, купили собі хлїба: не мають бо що їсти.
37ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃
37Він же, озвавшись, рече до них: Дайте ви їм їсти. І кажуть Йому: Хиба, пійшовши, купимо за двістї денариїв хлїба, й дамо їм їсти?
38ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃
38Він же рече до них: Скільки хлїбів маєте? йдїть та подивіть ся. І, взнавши, кажуть: Пять, та дві риби.
39ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃
39І звелїв їм садовити всїх купа коло купи на зеленій траві,
40וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃
40і посїдали вони ряд коло ряду по сотням і по півсотням.
41ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃
41І, взявши пять хлїбів та дві риби, й поглянувши на небо, благословив, і ламав хлїби, та й давав ученикам своїм, щоб клали перед ними; й дві риби подїлив усїм.
42ויאכלו כלם וישבעו׃
42І їли всї, й наситились.
43וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃
43І набрали окрушин дванайцять повних кошів, та й із риб.
44והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃
44А тих, що їли хлїби, було з пять тисяч чоловіка.
45ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃
45І зараз примусив учеників своїх увійти в човен, та плисти на той бік попереду ʼд Витсаїдї, поки сам одпустить народ.
46ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃
46І, відпустивши їх, пійшов на гору молитись.
47ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃
47І як настав вечір, був човен серед моря, а він один на землї.
48וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃
48І бачив, як вони силкувались, веслуючи; був бо вітер противний їм; і коло четвертої сторожи ночі приходить до них, ідучи по морю, і хотїв минути їх.
49והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃
49Вони ж, бачивши Його, що ходить по морю, думали, що се мара, та й закричали:
50כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃
50всї бо Його бачили, й потрівожились. І зараз заговорив до них, і рече їм: Бодріть ся; се я; не лякайтесь.
51וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃
51І ввійшов до них у човен; і втих вітер, і вельми, над міру здумілись у собі, і дивувались.
52כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃
52Не зрозуміли бо про хлїби: було бо серце їх заслїплене.
53ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃
53І, перепливши, прибули в землю Генисарецьку, й причалили.
54ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃
54І як вийшли вони з човна, зараз, пізнавши Його,
55וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃
55кинулись по всїй тій околицї, та й почали приносити на ношах тих, що нездужали, як почули, що Він там єсть.
56ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃
56І куди нї приходив Він, у села, чи городи, чи хутори, на майданах клали недужих, і благали Його, щоб їм хоч до краю одежі Його приторкнутись, і хто тільки доторкнувсь Його, спасав ся.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.