Genesis 41
Berean Standard BibleTranslation
Berean Standard Bible
Modern Hebrew Bible
1After two full years had passed, Pharaoh had a dream: He was standing beside the Nile,
1ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃
2when seven cows, sleek and well-fed, came up from the river and began to graze among the reeds.
2והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃
3After them, seven other cows, sickly and thin, came up from the Nile and stood beside the well-fed cows on the bank of the river.
3והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃
4And the cows that were sickly and thin devoured the seven sleek, well-fed cows. Then Pharaoh woke up,
4ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃
5but he fell back asleep and dreamed a second time: Seven heads of grain, plump and ripe, came up on one stalk.
5ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃
6After them, seven other heads of grain sprouted, thin and scorched by the east wind.
6והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃
7And the thin heads of grain swallowed up the seven plump, ripe ones. Then Pharaoh awoke and realized it was a dream.
7ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃
8In the morning his spirit was troubled, so he summoned all the magicians and wise men of Egypt. Pharaoh told them his dreams, but no one could interpret them for him.
8ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃
9Then the chief cupbearer said to Pharaoh, “Today I recall my failures.
9וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃
10Pharaoh was once angry with his servants, and he put me and the chief baker in the custody of the captain of the guard.
10פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃
11One night both the chief baker and I had dreams, and each dream had its own meaning.
11ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃
12Now a young Hebrew was there with us, a servant of the captain of the guard. We told him our dreams and he interpreted them for us individually.
12ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃
13And it happened to us just as he had interpreted: I was restored to my position, and the other man was hanged.”
13ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃
14So Pharaoh sent for Joseph, who was quickly brought out of the dungeon. After he had shaved and changed his clothes, he went in before Pharaoh.
14וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃
15Pharaoh said to Joseph, “I had a dream, and no one can interpret it. But I have heard it said of you that when you hear a dream you can interpret it.”
15ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃
16“I myself cannot do it,” Joseph replied, “but God will give Pharaoh a sound answer.”
16ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃
17Then Pharaoh said to Joseph: “In my dream I was standing on the bank of the Nile,
17וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃
18when seven cows, well-fed and sleek, came up from the river and began to graze among the reeds.
18והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃
19After them, seven other cows—sickly, ugly, and thin—came up. I have never seen such ugly cows in all the land of Egypt!
19והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃
20Then the thin, ugly cows devoured the seven well-fed cows that were there first.
20ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃
21When they had devoured them, however, no one could tell that they had done so; their appearance was as ugly as it had been before. Then I awoke.
21ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃
22In my dream I also saw seven heads of grain, plump and ripe, growing on a single stalk.
22וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃
23After them, seven other heads of grain sprouted—withered, thin, and scorched by the east wind.
23והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃
24And the thin heads of grain swallowed the seven plump ones. I told this dream to the magicians, but no one could explain it to me.”
24ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃
25At this, Joseph said to Pharaoh, “The dreams of Pharaoh are one and the same. God has revealed to Pharaoh what He is about to do.
25ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃
26The seven good cows are seven years, and the seven ripe heads of grain are seven years. The dreams have the same meaning.
26שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃
27Moreover, the seven thin, ugly cows that came up after them are seven years, and so are the seven worthless heads of grain scorched by the east wind—they are seven years of famine.
27ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃
28It is just as I said to Pharaoh: God has shown Pharaoh what He is about to do.
28הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃
29Behold, seven years of great abundance are coming throughout the land of Egypt,
29הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃
30but seven years of famine will follow them. Then all the abundance in the land of Egypt will be forgotten, and the famine will devastate the land.
30וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃
31The abundance in the land will not be remembered, since the famine that follows it will be so severe.
31ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃
32Moreover, because the dream was given to Pharaoh in two versions, the matter has been decreed by God, and He will carry it out shortly.
32ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃
33Now, therefore, Pharaoh should look for a discerning and wise man and set him over the land of Egypt.
33ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃
34Let Pharaoh take action and appoint commissioners over the land to take a fifth of the harvest of Egypt during the seven years of abundance.
34יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃
35Under the authority of Pharaoh, let them collect all the excess food from these good years, that they may come and lay up the grain to be preserved as food in the cities.
35ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃
36This food will be a reserve for the land during the seven years of famine to come upon the land of Egypt. Then the country will not perish in the famine.”
36והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃
37This proposal pleased Pharaoh and all his officials.
37וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃
38So Pharaoh asked them, “Can we find anyone like this man, in whom the Spirit of God abides?”
38ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃
39Then Pharaoh said to Joseph, “Since God has made all this known to you, there is no one as discerning and wise as you.
39ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃
40You shall be in charge of my house, and all my people are to obey your commands. Only with regard to the throne will I be greater than you.”
40אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃
41Pharaoh also told Joseph, “I hereby place you over all the land of Egypt.”
41ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃
42Then Pharaoh removed the signet ring from his finger, put it on Joseph’s finger, clothed him in garments of fine linen, and placed a gold chain around his neck.
42ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃
43He had Joseph ride in his second chariot, with men calling out before him, “Bow the knee!” So he placed him over all the land of Egypt.
43וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃
44And Pharaoh declared to Joseph, “I am Pharaoh, but without your permission, no one in all the land of Egypt shall lift his hand or foot.”
44ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃
45Pharaoh gave Joseph the name Zaphenath-paneah, and he gave him Asenath daughter of Potiphera, priest of On, to be his wife. And Joseph took charge of all the land of Egypt.
45ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃
46Now Joseph was thirty years old when he entered the service of Pharaoh king of Egypt. And Joseph left Pharaoh’s presence and traveled throughout the land of Egypt.
46ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃
47During the seven years of abundance, the land brought forth bountifully.
47ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃
48During those seven years, Joseph collected all the excess food in the land of Egypt and stored it in the cities. In every city he laid up the food from the fields around it.
48ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃
49So Joseph stored up grain in such abundance, like the sand of the sea, that he stopped keeping track of it; for it was beyond measure.
49ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃
50Before the years of famine arrived, two sons were born to Joseph by Asenath daughter of Potiphera, priest of On.
50וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃
51Joseph named the firstborn Manasseh, saying, “God has made me forget all my hardship and all my father’s household.”
51ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃
52And the second son he named Ephraim, saying, “God has made me fruitful in the land of my affliction.”
52ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃
53When the seven years of abundance in the land of Egypt came to an end,
53ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃
54the seven years of famine began, just as Joseph had said. And although there was famine in every country, there was food throughout the land of Egypt.
54ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃
55When extreme hunger came to all the land of Egypt and the people cried out to Pharaoh for food, he told all the Egyptians, “Go to Joseph and do whatever he tells you.”
55ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃
56When the famine had spread over all the land, Joseph opened up all the storehouses and sold grain to the Egyptians; for the famine was severe in the land of Egypt.
56והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃
57And every nation came to Joseph in Egypt to buy grain, because the famine was severe over all the earth.
57וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.