Genesis 41
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1After two years Pharao had a dream. He thought he stood by the river,
1ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃
2Out of which came up seven kine, very beautiful and fat: and they fed in marshy places.
2והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃
3Other seven also came up out of the river, ill favoured, and leanfleshed: and they fed on the very bank of the river, in green places:
3והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃
4And they devoured them, whose bodies were very beautiful and well conditioned. So Pharao awoke.
4ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃
5He slept again, and dreamed another dream: Seven ears of corn came up upon one stalk full and fair:
5ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃
6Then seven other ears sprung up thin and blasted,
6והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃
7And devoured all the beauty of the former. Pharao awaked after his rest:
7ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃
8And when morning was come, being struck with fear, he sent to all the interpreters of Egypt, and to all the wise men: and they being called for, he told them his dream, and there was not any one that could interpret it.
8ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃
9Then at length the chief butler remembering, said: I confess my sin:
9וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃
10The king being angry with his servants, commanded me and the chief baker to be cast into the prison of the captain of the soldiers:
10פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃
11Where in one night both of us dreamed a dream foreboding things to come.
11ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃
12There was there a young man a Hebrew, servant to the same captain of the soldiers: to whom we told our dreams,
12ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃
13And we heard what afterwards the event of the thing proved to be so. For I was restored to my office: and he was hanged upon a gibbet.
13ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃
14Forthwith at the king’s command, Joseph was brought out of the prison, and they shaved him, and changing his apparel, brought him in to him.
14וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃
15And he said to him: I have dreamed dreams, and there is no one that can expound them: Now I have heard that thou art very wise at interpreting them.
15ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃
16Joseph answered: Without me, God shall give Pharao a prosperous answer.
16ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃
17So Pharao told what he had dreamed: Methought I stood upon the bank of the river,
17וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃
18And seven kine came up out of the river exceeding beautiful and full of flesh: and they grazed on green places in a marshy pasture.
18והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃
19And behold, there followed these, other seven kine, so very ill favoured and lean, that I never saw the like in the land of Egypt:
19והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃
20And they devoured and consumed the former,
20ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃
21And yet gave no mark of their being full: but were as lean and ill favoured as before. I awoke, and then fell asleep again,
21ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃
22And dreamed a dream: Seven ears of corn grew upon one stalk, full and very fair.
22וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃
23Other seven also thin and blasted, sprung of the stock:
23והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃
24And they devoured the beauty of the former: I told this dream to the conjecturers, and there is no man that can expound it.
24ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃
25Joseph answered: The king’s dream is one: God hath shewn to Pharao what he is about to do.
25ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃
26The seven beautiful kine, and the seven full ears, are seven years of plenty: and both contain the same meaning of the dream.
26שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃
27And the seven lean and thin kine that came up after them, and the seven thin ears that were blasted with the burning wind, are seven years of famine to come:
27ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃
28Which shall be fulfilled in this order:
28הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃
29Behold, there shall come seven years of great plenty in the whole land of Egypt:
29הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃
30After which shall follow other seven years of so great scarcity, that all the abundance before shall be forgotten: for the famine shall consume all the land,
30וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃
31And the greatness of the scarcity shall destroy the greatness of the plenty.
31ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃
32And for that thou didst see the second time a dream pertaining to the same thing: it is a token of the certainty, and that the word of God cometh to pass, and is fulfilled speedily.
32ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃
33Now therefore let the king provide a wise and industrious man, and make him ruler over the land of Egypt:
33ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃
34That he may appoint overseers over all the countries: and gather into barns the fifth part of the fruits, during the seven fruitful years,
34יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃
35That shall now presently ensue: and let all the corn be laid up under Pharao’s hands and be reserved in the cities.
35ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃
36And let it be in readiness, against the famine of seven years to come, which shall oppress Egypt, and the land shall not be consumed with scarcity.
36והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃
37The counsel pleased Pharao and all his servants.
37וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃
38And he said to them: Can we find such another man, that is full of the spirit of God?
38ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃
39He said therefore to Joseph: Seeing God hath shewn thee all that thou hast said, can I find one wiser and one like unto thee?
39ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃
40Thou shalt be over my house, and at the commandment of thy mouth all the people shall obey: only in the kingly throne will I be above thee.
40אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃
41And again Pharao said to Joseph: Behold, I have appointed thee over the whole land of Egypt.
41ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃
42And he took his ring from his own hand, and gave it into his hand: and he put upon him a robe of silk, and put a chain of gold about his neck.
42ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃
43And he made him go up into his second chariot, the crier proclaiming that all should bow their knee before him, and that they should know he was made governor over the whole land of Egypt.
43וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃
44And the king said to Joseph: I am Pharao; without thy commandment no man shall move hand or foot in all the land of Egypt.
44ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃
45And he turned his name, and called him in the Egyptian tongue, The saviour of the world. And he gave him to wife Aseneth the daughter of Putiphare priest of Heliopolis. Then Joseph went out to the land of Egypt:
45ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃
46(Now he was thirty years old when he stood before king Pharao) and he went round all the countries of Egypt.
46ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃
47And the fruitfulness of the seven years came: and the corn being bound up into sheaves was gathered together into the barns of Egypt.
47ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃
48And all the abundance of grain was laid up in every city.
48ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃
49And there was so great abundance of wheat, that it was equal to the sand of the sea, and the plenty exceeded measure.
49ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃
50And before the famine came, Joseph had two sons born: whom Aseneth the daughter of Putiphare priest of Heliopolis bore unto him.
50וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃
51And he called the name of the firstborn Manasses, saying: God hath made me to forget all my labours, and my father’s house.
51ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃
52And he named the second Ephraim, saying: God hath made me to grow in the land of my poverty.
52ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃
53Now when the seven years of the plenty that had been in Egypt were past:
53ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃
54The seven years of scarcity, which Joseph had foretold, began to come: and the famine prevailed in the whole world, but there was bread in all the land of Egypt.
54ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃
55And when there also they began to be famished, the people cried to Pharao for food. And he said to them: Go to Joseph: and do all that he shall say to you.
55ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃
56And the famine increased daily in all the land: and Joseph opened all the barns, and sold to the Egyptians: for the famine had oppressed them also.
56והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃
57And all provinces came into Egypt, to buy food, and to seek some relief of their want.
57וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.