Genesis 31
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1But after that he heard the words of the sons of Laban, saying: Jacob hath taken away all that was our father’s, and being enriched by his substance is become great:
1וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה׃
2And perceiving also that Laban’s countenance was not towards him as yesterday and the other day,
2וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום׃
3Especially the Lord saying to him: Return into the land of thy fathers, and to thy kindred, and I will be with thee.
3ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך׃
4He sent, and called Rachel and Lia into the field, where he fed the flocks,
4וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו׃
5And said to them: I see your father’s countenance is not towards me as yesterday and the other day: but the God of my father hath been with me.
5ויאמר להן ראה אנכי את פני אביכן כי איננו אלי כתמל שלשם ואלהי אבי היה עמדי׃
6And you know that I have served your father to the uttermost of my power.
6ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן׃
7Yea, your father also hath overreached me, and hath changed my wages ten times: and yet God hath not suffered him to hurt me.
7ואביכן התל בי והחלף את משכרתי עשרת מנים ולא נתנו אלהים להרע עמדי׃
8If at any time he said: The speckled shall be thy wages: all the sheep brought forth speckled: but when he said on the contrary: Thou shalt take all the white ones for thy wages: all the flocks brought forth white ones.
8אם כה יאמר נקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן נקדים ואם כה יאמר עקדים יהיה שכרך וילדו כל הצאן עקדים׃
9And God hath taken your father’s substance, and given it to me.
9ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי׃
10For after that time came of the ewes conceiving, I lifted up my eyes, and saw in my sleep that the males which leaped upon the females were of divers colours, and spotted, and speckled.
10ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים׃
11And the angel of God said to me in my sleep: Jacob? And I answered: Here I am.
11ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואמר הנני׃
12And he said: Lift up thy eyes, and see that all the males leaping upon the females, are of divers colours, spotted, and speckled. For I have seen all that Laban hath done to thee.
12ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך׃
13I am the God of Bethel, where thou didst anoint the stone, and make a vow to me. Now therefore arise, and go out of this land, and return into thy native country.
13אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך׃
14And Rachel and Lia answered: Have we any thing left among the goods and inheritance of our father’s house?
14ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו׃
15Hath he not counted us as strangers and sold us, and eaten up the price of us?
15הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו׃
16But God hath taken our father’s riches, and delivered them to us, and to our children: wherefore do all that God hath commanded thee.
16כי כל העשר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא ולבנינו ועתה כל אשר אמר אלהים אליך עשה׃
17Then Jacob rose up, and having set his children and wives upon camels, went his way.
17ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים׃
18And he took all his substance, and flocks, and whatsoever he had gotten in Mesopotamia, and went forward to Isaac his father to the land of Chanaan.
18וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען׃
19At that time Laban was gone to shear his sheep, and Rachel stole away her father’s idols.
19ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה׃
20And Jacob would not confess to his father in law that he was flying away.
20ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא׃
21And when he was gone, together with all that belonged to him, and having passed the river, was going on towards mount Galaad,
21ויברח הוא וכל אשר לו ויקם ויעבר את הנהר וישם את פניו הר הגלעד׃
22It was told Laban on the third day that Jacob fled.
22ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב׃
23And he took his brethren with him, and pursued after him seven days; and overtook him in the mount of Galaad.
23ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד׃
24And he saw in a dream God saying to him: Take heed thou speak not any thing harshly against Jacob.
24ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע׃
25Now Jacob had pitched his tent in the mountain: and when he with his brethren had overtaken him, he pitched his tent in the same mount of Galaad.
25וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד׃
26And he said to Jacob: Why hast thou done thus, to carry away, without my knowledge, my daughters, as captives taken with the sword.
26ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב׃
27Why wouldst thou run away privately and not acquaint me, that I might have brought thee on the way with joy, and with songs, and with timbrels, and with harps?
27למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור׃
28Thou hast not suffered me to kiss my sons and daughters: thou hast done foolishly: and now, indeed,
28ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי עתה הסכלת עשו׃
29It is in my power to return thee evil: but the God of your father said to me yesterday: Take heed thou speak not any thing harshly against Jacob.
29יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע׃
30Suppose thou didst desire to go to thy friends, and hadst a longing after thy father’s house: why hast thou stolen away my gods?
30ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך למה גנבת את אלהי׃
31Jacob answered: That I departed unknown to thee, it was for fear lest thou wouldst take away thy daughters by force.
31ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי׃
32But whereas thou chargest me with theft: with whomsoever thou shalt find thy gods, let him be slain before our brethren. Search, and if thou find any of thy things with me, take them away. Now when he said this, he knew not that Rachel had stolen the idols.
32עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם׃
33So Laban went into the tent of Jacob, and of Lia, and of both the handmaids, and found them not. And when he was entered into Rachel’s tent,
33ויבא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהת ולא מצא ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל׃
34She in haste hid the idols under the camel’s furniture, and sat upon them: and when he had searched all the tent, and found nothing,
34ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וימשש לבן את כל האהל ולא מצא׃
35She said: Let not my lord be angry that I cannot rise up before thee, because it has now happened to me, according to the custom of women, So his careful search was in vain.
35ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי ויחפש ולא מצא את התרפים׃
36And Jacob being angry, said in a chiding manner: For what fault of mine, and for what offence on my part hast thou so hotly pursued me,
36ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי׃
37And searched all my household stuff? What hast thou found of all the substance of thy house? lay it here before my brethren, and thy brethren, and let them judge between me and thee.
37כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו׃
38Have I therefore been with thee twenty years? thy ewes and goats were not barren, the rams of thy flocks I did not eat:
38זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי׃
39Neither did I show thee that which the beast had torn, I made good all the damage: whatsoever was lost by theft, thou didst exact it of me:
39טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה׃
40Day and night was I parched with heat, and with frost, and sleep departed from my eyes.
40הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני׃
41And in this manner have I served thee in thy house twenty years, fourteen for thy daughters, and six for thy flocks: thou hast changed also my wages ten times.
41זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים׃
42Unless the God of my father Abraham, and the fear of Isaac had stood by me, peradventure now thou hadst sent me away naked: God beheld my affliction and the labour of my hands, and rebuked thee yesterday.
42לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש׃
43Laban answered him: The daughters are mine and the children, and thy flocks, and all things that thou seest are mine: what can I do to my children, and grandchildren?
43ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה ראה לי הוא ולבנתי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו׃
44Come therefore, let us enter into a league: that it may be for a testimony between me and thee.
44ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך׃
45And Jacob took a stone, and set it up for a title:
45ויקח יעקב אבן וירימה מצבה׃
46And he said to his brethren: Bring hither stones. And they gathering stones together, made a heap, and they ate upon it.
46ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל׃
47And Laban called it The witness heap: and Jacob, The hillock of testimony: each of them according to the propriety of his language.
47ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד׃
48And Laban said: This heap shall be a witness between me and thee this day, and therefore the name thereof was called Galaad, that is, The witness heap.
48ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד׃
49The Lord behold and judge between us when we shall be gone one from the other.
49והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו׃
50If thou afflict my daughters, and if thou bring in other wives over them: none is witness of our speech but God, who is present and beholdeth.
50אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין איש עמנו ראה אלהים עד ביני ובינך׃
51And he said again to Jacob: Behold, this heap, and the stone which I have set up between me and thee,
51ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך׃
52Shall be a witness: this heap, I say, and the stone, be they for a testimony, if either I shall pass beyond it going towards thee, or thou shalt pass beyond it, thinking harm to me.
52עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה׃
53The God of Abraham, and the God of Nachor, the God of their father, judge between us. And Jacob swore by the fear of his father Isaac.
53אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם וישבע יעקב בפחד אביו יצחק׃
54And after he had offered sacrifices in the mountain, he called his brethren to eat bread. And when they had eaten, they lodged there:
54ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם ויאכלו לחם וילינו בהר׃
55But Laban arose in the night, and kissed his sons, and daughters, and blessed them: and returned to his place.
55וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם וילך וישב לבן למקמו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.