Genesis 8
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And God remembered Noe, and all the living creatures, and all the cattle which were with him in the ark, and brought a wind upon the earth, and the waters were abated.
1ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים׃
2The fountains also of the deep, and the flood gates of heaven were shut up, and the rain from heaven was restrained.
2ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים׃
3And the waters returned from off the earth going and coming: and they began to be abated after a hundred and fifty days.
3וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום׃
4And the ark rested in the seventh month, the seven and twentieth day of the month, upon the mountains of Armenia.
4ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט׃
5And the waters were going and decreasing until the tenth month: for in the tenth month, the first day of the month, the tops of the mountains appeared.
5והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים׃
6And after that forty days were passed, Noe, opening the window of the ark which he had made, sent forth a raven:
6ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה׃
7Which went forth and did not return, till the waters were dried up upon the earth.
7וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ׃
8He sent forth also a dove after him, to see if the waters had now ceased upon the face of the earth.
8וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה׃
9But she, not finding where her foot might rest, returned to him into the ark: for the waters were upon the whole earth: and he put forth his hand, and caught her, and brought her into the ark.
9ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה׃
10And having waited yet seven other days, he again sent forth the dove out of the ark.
10ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה׃
11And she came to him in the evening, carrying a bough of an olive tree, with green leaves, in her mouth. Noe therefore understood that the waters were ceased upon the earth.
11ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ׃
12And he stayed yet other seven days: and he sent forth the dove, which returned not any more unto him.
12וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד׃
13Therefore in the six hundredth and first year, the first month, the first day of the month, the waters were lessened upon the earth, and Noe opening the covering of the ark, looked, and saw that the face of the earth was dried.
13ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה׃
14In the second month, the seven and twentieth day of the month, the earth was dried.
14ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ׃
15And God spoke to Noe, saying:
15וידבר אלהים אל נח לאמר׃
16Go out of the ark, thou and thy wife, thy sons, and the wives of thy sons with thee.
16צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך׃
17All living things that are with thee of all flesh, as well in fowls as in beasts, and all creeping things that creep upon the earth, bring out with thee, and go ye upon the earth: increase and multiply upon it.
17כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ׃
18So Noe went out, he and his sons: his wife, and the wives of his sons with him.
18ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו׃
19And all living things, and cattle, and creeping things that creep upon the earth, according to their kinds, went out of the ark.
19כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה׃
20And Noe built an altar unto the Lord: and taking of all cattle and fowls that were clean, offered holocausts upon the altar.
20ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח׃
21And the Lord smelled a sweet savour, and said: I will no more curse the earth for the sake of man: for the imagination and thought of man’s heart are prone to evil from his youth: therefore I will no more destroy every living soul as I have done.
21וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי׃
22All the days of the earth, seedtime and harvest, cold and heat, summer and winter, night and day, shall not cease.
22עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.