Matthew 22
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And Jesus answering, spoke again in parables to them, saying:
1ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
2The kingdom of heaven is likened to a king, who made a marriage for his son.
2דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו׃
3And he sent his servants, to call them that were invited to the marriage; and they would not come.
3וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא׃
4Again he sent other servants, saying: Tell them that were invited, Behold, I have prepared my dinner; my beeves and fatlings are killed, and all things are ready: come ye to the marriage.
4ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה׃
5But they neglected, and went their own ways, one to his farm, and another to his merchandise.
5והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו׃
6And the rest laid hands on his servants, and having treated them contumeliously, put them to death.
6והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7But when the king had heard of it, he was angry, and sending his armies, he destroyed those murderers, and burnt their city.
7ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש׃
8Then he saith to his servants: The marriage indeed is ready; but they that were invited were not worthy.
8אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
9Go ye therefore into the highways; and as many as you shall find, call to the marriage.
9לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה׃
10And his servants going forth into the ways, gathered together all that they found, both bad and good: and the marriage was filled with guests.
10ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים׃
11And the king went in to see the guests: and he saw there a man who had not on a wedding garment.
11ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12And he saith to him: Friend, how camest thou in hither not having a wedding garment? But he was silent.
12ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
13Then the king said to the waiters: Bind his hands and feet, and cast him into the exterior darkness: there shall be weeping and gnashing of teeth.
13ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14For many are called, but few are chosen.
14כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15Then the Pharisees going, consulted among themselves how to insnare him in his speech.
15וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
16And they sent to him their disciples with the Herodians, saying: Master, we know that thou art a true speaker, and teachest the way of God in truth, neither carest thou for any man: for thou dost not regard the person of men.
16וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
17Tell us therefore what dost thou think, is it lawful to give tribute to Caesar, or not?
17לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
18But Jesus knowing their wickedness, said: Why do you tempt me, ye hypocrites?
18וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני׃
19Shew me the coin of the tribute. And they offered him a penny.
19הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20And Jesus saith to them: Whose image and inscription is this?
20ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו׃
21They say to him: Caesar’s. Then he saith to them: Render therefore to Caesar the things that are Caesar’s; and to God, the things that are God’s.
21ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
22And hearing this they wondered, and leaving him, went their ways.
22וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
23That day there came to him the Sadducees, who say there is no resurrection; and asked him,
23ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
24Saying: Master, Moses said: If a man die having no son, his brother shall marry his wife, and raise up issue to his brother.
24רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו׃
25Now there were with us seven brethren: and the first having married a wife, died; and not having issue, left his wife to his brother.
25ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו׃
26In like manner the second, and the third, and so on to the seventh.
26וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27And last of all the woman died also.
27ואחרי כלם מתה גם האשה׃
28At the resurrection therefore whose wife of the seven shall she be? for they all had her.
28ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29And Jesus answering, said to them: You err, not knowing the Scriptures, nor the power of God.
29ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים׃
30For in the resurrection they shall neither marry nor be married; but shall be as the angels of God in heaven.
30כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
31And concerning the resurrection of the dead, have you not read that which was spoken by God, saying to you:
31ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32I am the God of Abraham, and the God of Isaac, and the God of Jacob? He is not the God of the dead, but of the living.
32אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים׃
33And the multitudes hearing it, were in admiration at his doctrine.
33וישמע המון העם וישתומממו על תורתו׃
34But the Pharisees hearing that he had silenced the Sadducees, came together:
34והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
35And one of them, a doctor of the law, asking him, tempting him:
35ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
36Master, which is the greatest commandment in the law?
36רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה׃
37Jesus said to him: Thou shalt love the Lord thy God with thy whole heart, and with thy whole soul, and with thy whole mind.
37ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך׃
38This is the greatest and the first commandment.
38זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39And the second is like to this: Thou shalt love thy neighbor as thyself.
39והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
40On these two commandments dependeth the whole law and the prophets.
40בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים׃
41And the Pharisees being gathered together, Jesus asked them,
41ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
42Saying: What think you of Christ? whose son is he? They say to him: David’s.
42מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד׃
43He saith to them: How then doth David in spirit call him Lord, saying:
43ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו׃
44The Lord said to my Lord, Sit on my right hand, until I make thy enemies thy footstool?
44נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך׃
45If David then call him Lord, how is he his son?
45ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46And no man was able to answer him a word; neither durst any man from that day forth ask him any more questions.
46ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.