Genesis 21
Clementine Vulgate, 1598Translation
Clementine Vulgate, 1598
Modern Hebrew Bible
1Visitavit autem Dominus Saram, sicut promiserat: et implevit quæ locutus est.
1ויהוה פקד את שרה כאשר אמר ויעש יהוה לשרה כאשר דבר׃
2Concepitque et peperit filium in senectute sua, tempore quo prædixerat ei Deus.
2ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו אלהים׃
3Vocavitque Abraham nomen filii sui, quem genuit ei Sara, Isaac:
3ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק׃
4et circumcidit eum octavo die, sicut præceperat ei Deus,
4וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים׃
5cum centum esset annorum: hac quippe ætate patris, natus est Isaac.
5ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו׃
6Dixitque Sara: Risum fecit mihi Deus: quicumque audierit, corridebit mihi.
6ותאמר שרה צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי׃
7Rursumque ait: Quis auditurus crederet Abraham quod Sara lactaret filium, quem peperit ei jam seni?
7ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו׃
8Crevit igitur puer, et ablactatus est: fecitque Abraham grande convivium in die ablactationis ejus.
8ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק׃
9Cumque vidisset Sara filium Agar Ægyptiæ ludentem cum Isaac filio suo, dixit ad Abraham:
9ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק׃
10Ejice ancillam hanc, et filium ejus: non enim erit hæres filius ancillæ cum filio meo Isaac.
10ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק׃
11Dure accepit hoc Abraham pro filio suo.
11וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו׃
12Cui dixit Deus: Non tibi videatur asperum super puero, et super ancilla tua: omnia quæ dixerit tibi Sara, audi vocem ejus: quia in Isaac vocabitur tibi semen.
12ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע׃
13Sed et filium ancillæ faciam in gentem magnam, quia semen tuum est.
13וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא׃
14Surrexit itaque Abraham mane, et tollens panem et utrem aquæ, imposuit scapulæ ejus, tradiditque puerum, et dimisit eam. Quæ cum abiisset, errabat in solitudine Bersabee.
14וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃
15Cumque consumpta esset aqua in utre, abjecit puerum subter unam arborum, quæ ibi erant.
15ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחם׃
16Et abiit, seditque e regione procul quantum potest arcus jacere: dixit enim: Non videbo morientem puerum: et sedens contra, levavit vocem suam et flevit.
16ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קלה ותבך׃
17Exaudivit autem Deus vocem pueri: vocavitque angelus Dei Agar de cælo, dicens: Quid agis Agar? noli timere: exaudivit enim Deus vocem pueri de loco in quo est.
17וישמע אלהים את קול הנער ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם׃
18Surge, tolle puerum, et tene manum illius: quia in gentem magnam faciam eum.
18קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו׃
19Aperuitque oculos ejus Deus: quæ videns puteum aquæ, abiit, et implevit utrem, deditque puero bibere.
19ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער׃
20Et fuit cum eo: qui crevit, et moratus est in solitudine, factusque est juvenis sagittarius.
20ויהי אלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רבה קשת׃
21Habitavitque in deserto Pharan, et accepit illi mater sua uxorem de terra Ægypti.
21וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים׃
22Eodem tempore dixit Abimelech, et Phicol princeps exercitus ejus, ad Abraham: Deus tecum est in universis quæ agis.
22ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה׃
23Jura ergo per Deum, ne noceas mihi, et posteris meis, stirpique meæ: sed juxta misericordiam, quam feci tibi, facies mihi, et terræ in qua versatus es advena.
23ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה׃
24Dixitque Abraham: Ego jurabo.
24ויאמר אברהם אנכי אשבע׃
25Et increpavit Abimelech propter puteum aquæ quem vi abstulerunt servi ejus.
25והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך׃
26Responditque Abimelech: Nescivi quis fecerit hanc rem: sed et tu non indicasti mihi, et ego non audivi præter hodie.
26ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום׃
27Tulit itaque Abraham oves et boves, et dedit Abimelech: percusseruntque ambo fœdus.
27ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויכרתו שניהם ברית׃
28Et statuit Abraham septem agnas gregis seorsum.
28ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן׃
29Cui dixit Abimelech: Quid sibi volunt septem agnæ istæ, quas stare fecisti seorsum?
29ויאמר אבימלך אל אברהם מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה׃
30At ille: Septem, inquit, agnas accipies de manu mea: ut sint mihi in testimonium, quoniam ego fodi puteum istum.
30ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת׃
31Idcirco vocatus est locus ille Bersabee: quia ibi uterque juravit.
31על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם׃
32Et inierunt fœdus pro puteo juramenti.
32ויכרתו ברית בבאר שבע ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים׃
33Surrexit autem Abimelech, et Phicol princeps exercitus ejus, reversique sunt in terram Palæstinorum. Abraham vero plantavit nemus in Bersabee, et invocavit ibi nomen Domini Dei æterni.
33ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם׃
34Et fuit colonus terræ Palæstinorum diebus multis.
34ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.