Mark 7
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)Translation
Douay-Rheims Bible, American Edition (1899)
Modern Hebrew Bible
1And there assembled together unto him the Pharisees and some of the scribes, coming from Jerusalem.
1ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃
2And when they had seen some of his disciples eat bread with common, that is, with unwashed hands, they found fault.
2ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃
3For the Pharisees, and all the Jews eat not without often washing their hands, holding the tradition of the ancients:
3כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃
4And when they come from the market, unless they be washed, they eat not: and many other things there are that have been delivered to them to observe, the washings of cups and of pots, and of brazen vessels, and of beds.
4ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃
5And the Pharisees and scribes asked him: Why do not thy disciples walk according to the tradition of the ancients, but they eat bread with common hands?
5וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃
6But he answering, said to them: Well did Isaias prophesy of you hypocrites, as it is written: This people honoureth me with their lips, but their heart is far from me.
6ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
7And in vain to they worship me, teaching doctrines and precepts of men.
7ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
8For leaving the commandment of God, you hold the tradition of men, the washing of pots and of cups: and many other things you do like to these.
8כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃
9And he said to them: Well do you make void the commandment of God, that you may keep your own tradition.
9ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃
10For Moses said: Honour thy father and thy mother; and He that shall curse father or mother, dying let him die.
10כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
11But you say: If a man shall say to his father or mother, Corban, (which is a gift,) whatsoever is from me, shall profit thee.
11ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃
12And further you suffer him not to do any thing for his father or mother,
12ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃
13Making void the word of God by your own tradition, which you have given forth. And many other such like things you do.
13ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃
14And calling again the multitude unto him, he said to them: Hear ye me all, and understand.
14ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃
15There is nothing from without a man that entering into him, can defile him. But the things which come from a man, those are they that defile a man.
15אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃
16If any man have ears to hear, let him hear.
16כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
17And when he was come into the house from the multitude, his disciples asked him the parable.
17ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃
18And he saith to them: So are you also without knowledge? understand you not that every thing from without, entering into a man cannot defile him:
18ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃
19Because it entereth not into his heart, but goeth into the belly, and goeth out into the privy, purging all meats?
19כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃
20But he said that the things which come out from a man, they defile a man.
20ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃
21For from within out of the heart of men proceed evil thoughts, adulteries, fornications, murders,
21]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃
22Thefts, covetousness, wickedness, deceit, lasciviousness, an evil eye, blasphemy, pride, foolishness.
22]22-12[׃
23All these evil things come from within, and defile a man.
23כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃
24And rising from thence he went into the coasts of Tyre and Sidon: and entering into a house, he would that no man should know it, and he could not be hid.
24ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃
25For a woman as soon as she heard of him, whose daughter had an unclean spirit, came in and fell down at his feet.
25כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃
26For the woman was a Gentile, a Syrophenician born. And she besought him that he would cast forth the devil out of her daughter.
26והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃
27Who said to her: Suffer first the children to be filled: for it is not good to take the bread of the children, and cast it to the dogs.
27ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
28But she answered and said to him: Yea, Lord; for the whelps also eat under the table of the crumbs of the children.
28ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃
29And he said to her: For this saying go thy way, the devil is gone out of thy daughter.
29ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃
30And when she was come into her house, she found the girl lying upon the bed, and that the devil was gone out.
30ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃
31And again going out of the coasts of Tyre, he came by Sidon to the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.
31וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃
32And they bring to him one deaf and dumb; and they besought him that he would lay his hand upon him.
32ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃
33And taking him from the multitude apart, he put his fingers into his ears, and spitting, he touched his tongue:
33ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃
34And looking up to heaven, he groaned, and said to him: Ephpheta, which is, Be thou opened.
34ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃
35And immediately his ears were opened, and the string of his tongue was loosed, and he spoke right.
35וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃
36And he charged them that they should tell no man. But the more he charged them, so much the more a great deal did they publish it.
36ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃
37And so much the more did they wonder, saying: He hath done all things well; he hath made both the deaf to hear, and the dumb to speak.
37וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.