סנט מארק 7
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
King James Version with Apocrypha
1ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃
1Then came together unto him the Pharisees, and certain of the scribes, which came from Jerusalem.
2ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃
2And when they saw some of his disciples eat bread with defiled, that is to say, with unwashen, hands, they found fault.
3כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃
3For the Pharisees, and all the Jews, except they wash their hands oft, eat not, holding the tradition of the elders.
4ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃
4And when they come from the market, except they wash, they eat not. And many other things there be, which they have received to hold, as the washing of cups, and pots, brasen vessels, and of tables.
5וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃
5Then the Pharisees and scribes asked him, Why walk not thy disciples according to the tradition of the elders, but eat bread with unwashen hands?
6ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
6He answered and said unto them, Well hath Esaias prophesied of you hypocrites, as it is written, This people honoureth me with their lips, but their heart is far from me.
7ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃
7Howbeit in vain do they worship me, teaching for doctrines the commandments of men.
8כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃
8For laying aside the commandment of God, ye hold the tradition of men, as the washing of pots and cups: and many other such like things ye do.
9ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃
9And he said unto them, Full well ye reject the commandment of God, that ye may keep your own tradition.
10כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
10For Moses said, Honour thy father and thy mother; and, Whoso curseth father or mother, let him die the death:
11ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃
11But ye say, If a man shall say to his father or mother, It is Corban, that is to say, a gift, by whatsoever thou mightest be profited by me; he shall be free .
12ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃
12And ye suffer him no more to do ought for his father or his mother;
13ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃
13Making the word of God of none effect through your tradition, which ye have delivered: and many such like things do ye.
14ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃
14¶ And when he had called all the people unto him , he said unto them, Hearken unto me every one of you , and understand:
15אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃
15There is nothing from without a man, that entering into him can defile him: but the things which come out of him, those are they that defile the man.
16כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
16If any man have ears to hear, let him hear.
17ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃
17And when he was entered into the house from the people, his disciples asked him concerning the parable.
18ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃
18And he saith unto them, Are ye so without understanding also? Do ye not perceive, that whatsoever thing from without entereth into the man, it cannot defile him;
19כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃
19Because it entereth not into his heart, but into the belly, and goeth out into the draught, purging all meats?
20ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃
20And he said, That which cometh out of the man, that defileth the man.
21]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃
21For from within, out of the heart of men, proceed evil thoughts, adulteries, fornications, murders,
22]22-12[׃
22Thefts, covetousness, wickedness, deceit, lasciviousness, an evil eye, blasphemy, pride, foolishness:
23כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃
23All these evil things come from within, and defile the man.
24ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃
24¶ And from thence he arose, and went into the borders of Tyre and Sidon, and entered into an house, and would have no man know it : but he could not be hid.
25כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃
25For a certain woman, whose young daughter had an unclean spirit, heard of him, and came and fell at his feet:
26והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃
26The woman was a Greek, a Syrophenician by nation; and she besought him that he would cast forth the devil out of her daughter.
27ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
27But Jesus said unto her, Let the children first be filled: for it is not meet to take the children’s bread, and to cast it unto the dogs.
28ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃
28And she answered and said unto him, Yes, Lord: yet the dogs under the table eat of the children’s crumbs.
29ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃
29And he said unto her, For this saying go thy way; the devil is gone out of thy daughter.
30ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃
30And when she was come to her house, she found the devil gone out, and her daughter laid upon the bed.
31וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃
31¶ And again, departing from the coasts of Tyre and Sidon, he came unto the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis.
32ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃
32And they bring unto him one that was deaf, and had an impediment in his speech; and they beseech him to put his hand upon him.
33ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃
33And he took him aside from the multitude, and put his fingers into his ears, and he spit, and touched his tongue;
34ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃
34And looking up to heaven, he sighed, and saith unto him, Ephphatha, that is, Be opened.
35וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃
35And straightway his ears were opened, and the string of his tongue was loosed, and he spake plain.
36ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃
36And he charged them that they should tell no man: but the more he charged them, so much the more a great deal they published it ;
37וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃
37And were beyond measure astonished, saying, He hath done all things well: he maketh both the deaf to hear, and the dumb to speak.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.