הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Bíblia Portuguesa Mundial (Brazilian Portuguese)
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
1Num daqueles dias, enquanto ele ensinava o povo no templo e anunciava o evangelho, os sacerdotes e os escribas chegaram a ele com os anciãos.
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
2Eles lhe perguntaram: “Dize-nos: com que autoridade fazes estas coisas? Ou quem é que te deu esta autoridade?”
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
3Ele lhes respondeu: “Eu também lhes farei uma pergunta. Digam-me:
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
4o batismo de João era do céu ou dos homens?”
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
5Eles ponderaram entre si, dizendo: “Se dissermos: 'Do céu', ele dirá: 'Por que não creram nele?'
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
6Mas, se dissermos: 'Dos homens', todo o povo nos apedrejará, pois estão persuadidos de que João era um profeta.”
7ויענו לא ידענו מאין׃
7Então responderam que não sabiam de onde era.
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
8Jesus lhes disse: “Tampouco eu lhes digo com que autoridade faço estas coisas.”
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
9Ele começou a contar ao povo esta parábola: “Um homem plantou uma vinha, arrendou-a a alguns lavradores, e foi para outro país por muito tempo.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
10No tempo certo, ele enviou um servo aos lavradores para receber a sua parte do fruto da vinha. Mas os lavradores o espancaram e o mandaram embora de mãos vazias.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
11Ele enviou ainda outro servo, e eles também o espancaram, o trataram vergonhosamente, e o mandaram embora de mãos vazias.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
12Ele enviou ainda um terceiro, e eles também o feriram e o expulsaram.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
13O senhor da vinha disse: 'O que farei? Enviarei meu filho amado. Pode ser que, ao vê-lo, eles o respeitem.'
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
14“Mas, quando os lavradores o viram, ponderaram entre si, dizendo: 'Este é o herdeiro. Venham, vamos matá-lo, para que a herança seja nossa.'
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
15Então o lançaram fora da vinha e o mataram. O que, portanto, o senhor da vinha fará a eles?
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
16Ele virá e destruirá esses lavradores, e dará a vinha a outros.” Quando ouviram isso, disseram: “Que isso nunca aconteça!”
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
17Mas ele olhou para eles e disse: “Então, o que é isto que está escrito: 'A pedra que os construtores rejeitaram tornou-se a pedra angular'?
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
18Todo aquele que cair sobre essa pedra será despedaçado, mas ela reduzirá a pó aquele sobre quem cair.”
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
19Os principais sacerdotes e os escribas procuraram deitar as mãos nele naquela mesma hora, mas temeram o povo — pois sabiam que ele havia contado esta parábola contra eles.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
20Eles o observavam e enviaram espiões, que fingiam ser justos, para tentar apanhá-lo em algo que dissesse, a fim de entregá-lo ao poder e à autoridade do governador.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
21Eles lhe perguntaram: “Mestre, sabemos que falas e ensinas o que é certo, e não mostras parcialidade para com ninguém, mas ensinas verdadeiramente o caminho de Deus.
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
22É lícito para nós pagarmos impostos a César, ou não?”
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
23Mas ele, percebendo a astúcia deles, disse-lhes: “Por que me põem à prova?
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
24Mostrem-me um denário. De quem é a imagem e a inscrição que estão nele?” Eles responderam: “De César.”
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
25Ele lhes disse: “Então deem a César o que é de César, e a Deus o que é de Deus.”
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
26Eles não conseguiram apanhá-lo em suas palavras diante do povo. Maravilhados com a sua resposta, ficaram em silêncio.
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
27Alguns dos saduceus, aqueles que negam que haja ressurreição, aproximaram-se dele.
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
28Eles lhe perguntaram: “Mestre, Moisés nos escreveu que, se o irmão de um homem morrer tendo esposa, e não tiver filhos, seu irmão deve casar-se com a esposa e suscitar descendência para seu irmão.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
29Havia, portanto, sete irmãos. O primeiro casou-se e morreu sem filhos.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
30O segundo casou-se com ela, e morreu sem filhos.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
31O terceiro casou-se com ela, e da mesma forma todos os sete não deixaram filhos, e morreram.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
32Depois, a mulher também morreu.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
33Portanto, na ressurreição, de qual deles ela será esposa? Pois os sete a tiveram como esposa.”
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
34Jesus lhes disse: “Os filhos desta era casam-se e são dados em casamento.
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
35Mas aqueles que são considerados dignos de alcançar aquela era e a ressurreição dentre os mortos não se casam nem são dados em casamento.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
36Pois eles não podem mais morrer, porque são como os anjos e são filhos de Deus, sendo filhos da ressurreição.
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
37Mas que os mortos ressuscitam, até Moisés mostrou no episódio da sarça, quando chamou ao Senhor 'O Deus de Abraão, o Deus de Isaque e o Deus de Jacó.'
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
38Ora, ele não é Deus de mortos, mas de vivos, pois para ele todos vivem.”
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
39Alguns dos escribas responderam: “Mestre, o senhor falou bem.”
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
40Eles não ousaram fazer-lhe mais nenhuma pergunta.
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
41Ele lhes disse: “Por que dizem que o Cristo é filho de Davi?
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
42O próprio Davi diz no livro de Salmos: 'O Senhor disse ao meu Senhor: “Assenta-te à minha direita,
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
43até que eu ponha os teus inimigos por estrado dos teus pés.”'
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
44“Portanto, Davi o chama de Senhor; então, como ele é seu filho?”
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
45Ouvindo-o todo o povo, ele disse aos seus discípulos:
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
46“Cuidado com os escribas, que gostam de andar com vestes longas, e amam as saudações nas praças, os melhores assentos nas sinagogas e os lugares de honra nos banquetes;
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
47que devoram as casas das viúvas e fazem longas orações só por aparência. Estes receberão maior condenação.”
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.