הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Diodati Bibbia 1885
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
1ED avvenne un di que' giorni, che, mentre egli insegnava il popolo nel tempio, ed evangelizzava, i principali sacerdoti, e gli Scribi, con gli anziani, sopraggiunsero.
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
2E gli dissero: Dicci di quale autorità tu fai coteste cose; o, chi è colui che ti ha data cotesta autorità.
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
3Ed egli, rispondendo, disse loro: Anch'io vi domanderò una cosa; e voi ditemela:
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
4Il battesimo di Giovanni era egli dal cielo, o dagli uomini?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
5Ed essi ragionavan fra loro, dicendo: Se diciamo che era dal cielo, egli ci dirà: Perchè dunque non gli credeste?
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
6Se altresì diciamo che era dagli uomini, tutto il popolo ci lapiderà; perciocchè egli è persuaso che Giovanni era profeta.
7ויענו לא ידענו מאין׃
7Risposero adunque che non sapevano onde egli fosse .
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
8E Gesù disse loro: Io ancora non vi dirò di quale autorità io fo queste cose.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
9POI prese a dire al popolo questa parabola. Un uomo piantò una vigna, e l'allogò a certi lavoratori, e se ne andò in viaggio, e dimorò fuori lungo tempo.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
10E nella stagione mandò un servitore a que' lavoratori, acciocchè gli desser del frutto della vigna; ma i lavoratori, battutolo, lo rimandarono vuoto.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
11Ed egli di nuovo vi mandò un altro servitore; ma essi, battuto ancora lui, e vituperatolo, lo rimandarono vuoto.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
12Ed egli ne mandò ancora un terzo; ma essi, ferito ancora costui, lo cacciarono.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
13E il signor della vigna disse: Che farò? io vi manderò il mio diletto figliuolo; forse, quando lo vedranno, gli porteranno rispetto.
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
14Ma i lavoratori, vedutolo, ragionaron fra loro, dicendo: Costui è l'erede; venite, uccidiamolo, acciocchè l'eredità divenga nostra.
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
15E, cacciatolo fuor della vigna, l'uccisero. Che farà loro adunque il signor della vigna?
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
16Egli verrà, e distruggerà que' lavoratori, e darà la vigna ad altri. Ma essi, udito ciò , dissero: Così non sia.
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
17Ed egli, riguardatili in faccia, disse: Che cosa adunque è questo ch'è scritto: La pietra che gli edificatori hanno riprovata è divenuta il capo del cantone?
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
18Chiunque caderà sopra quella pietra sarà fiaccato, ed ella triterà colui sopra cui ella caderà.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
19ED i principali sacerdoti, e gli Scribi, cercavano in quella stessa ora di mettergli le mani addosso, perciocchè riconobbero ch'egli avea detta quella parabola contro a loro; ma temettero il popolo.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
20E, spiandolo, gli mandarono degl'insidiatori, che simulassero d'esser giusti, per soprapprenderlo in parole; per darlo in man della signoria, ed alla podestà del governatore.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
21E quelli gli fecero una domanda, dicendo: Maestro, noi sappiamo che tu parli ed insegni dirittamente, e che non hai riguardo alla qualità delle persone, ma insegni la via di Dio in verità;
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
22ecci egli lecito di pagare il tributo a Cesare, o no?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
23Ed egli, avvedutosi della loro astuzia, disse loro: Perchè mi tentate?
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
24Mostratemi un denaro; di cui porta egli la figura, e la soprascritta? Ed essi, rispondendo, dissero: Di Cesare.
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
25Ed egli disse loro: Rendete adunque a Cesare le cose di Cesare, e a Dio le cose di Dio.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
26E non lo poterono soprapprendere in parole davanti al popolo; e, maravigliatisi della sua risposta, si tacquero.
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
27OR alcuni de' Sadducei, i quali pretendono non esservi risurrezione, accostatisi, lo domandarono, dicendo:
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
28Maestro, Mosè ci ha scritto, che se il fratello d'alcuno muore avendo moglie, e muore senza figliuoli, il suo fratello prenda la moglie, e susciti progenie al suo fratello.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
29Or vi furono sette fratelli; e il primo, presa moglie, morì senza figliuoli.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
30E il secondo prese quella moglie, e morì anch'egli senza figliuoli.
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
31Poi il terzo la prese; e simigliantemente tutti e sette; e morirono senza aver lasciati figliuoli.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
32Ora, dopo tutti, morì anche la donna.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
33Nella risurrezione adunque, di chi di loro sarà ella moglie? poichè tutti e sette l'hanno avuta per moglie.
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
34E Gesù, rispondendo, disse loro: I figliuoli di questo secolo sposano, e son maritati;
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
35ma coloro che saranno reputati degni d'ottener quel secolo, e la risurrezion de' morti, non isposano, e non son maritati.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
36Perciocchè ancora non possono più morire; poichè siano pari agli angeli; e son figliuoli di Dio, essendo figliuoli della risurrezione.
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
37Or che i morti risuscitino, Mosè stesso lo dichiarò presso al pruno, quando egli nomina il Signore l'Iddio d'Abrahamo, e l'Iddio d'Isacco, e l'Iddio di Giacobbe.
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
38Or egli non è Dio de' morti, anzi de' viventi; poichè tutti vivono per lui.
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
39Ed alcuni degli Scribi gli fecer motto, e dissero: Maestro, bene hai detto.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
40E non ardirono più fargli alcuna domanda.
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
41ED egli disse loro: Come dicono che il Cristo sia figliuolo di Davide?
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
42E pur Davide stesso, nel libro de' Salmi, dice: Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra,
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
43finchè io abbia posti i tuoi nemici per iscannello de' tuoi piedi.
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
44Davide adunque lo chiama Signore. E come è egli suo figliuolo?
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
45ORA, mentre tutto il popolo stava ascoltando, egli disse a' suoi discepoli.
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
46Guardatevi dagli Scribi, i quali volentieri passeggiano in vesti lunghe, ed amano le salutazioni nelle piazze, e i primi seggi nelle raunanze, e i primi luoghi ne' conviti.
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
47I quali divorano le case delle vedove, eziandio sotto specie di far lunghe orazioni; essi ne riceveranno maggior condannazione.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.