הבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי לוּקָס 20
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
Louis Segond 1910
1ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים׃
1Un de ces jours-là, comme Jésus enseignait le peuple dans le temple et qu’il annonçait la bonne nouvelle, les principaux sacrificateurs et les scribes, avec les anciens, survinrent,
2ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת׃
2et lui dirent: Dis-nous, par quelle autorité fais-tu ces choses, ou qui est celui qui t’a donné cette autorité?
3ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
3Il leur répondit: Je vous adresserai aussi une question.
4טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם׃
4Dites-moi, le baptême de Jean venait-il du ciel, ou des hommes?
5ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
5Mais ils raisonnèrent ainsi entre eux: Si nous répondons: Du ciel, il dira: Pourquoi n’avez-vous pas cru en lui?
6ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה׃
6Et si nous répondons: Des hommes, tout le peuple nous lapidera, car il est persuadé que Jean était un prophète.
7ויענו לא ידענו מאין׃
7Alors ils répondirent qu’ils ne savaient d’où il venait.
8ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃
8Et Jésus leur dit: Moi non plus, je ne vous dirai pas par quelle autorité je fais ces choses.
9ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
9Il se mit ensuite à dire au peuple cette parabole: Un homme planta une vigne, l’afferma à des vignerons, et quitta pour longtemps le pays.
10ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
10Au temps de la récolte, il envoya un serviteur vers les vignerons, pour qu’ils lui donnent une part du produit de la vigne. Les vignerons le battirent, et le renvoyèrent à vide.
11ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
11Il envoya encore un autre serviteur; ils le battirent, l’outragèrent, et le renvoyèrent à vide.
12ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
12Il en envoya encore un troisième; ils le blessèrent, et le chassèrent.
13ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
13Le maître de la vigne dit: Que ferai-je? J’enverrai mon fils bien-aimé; peut-être auront-ils pour lui du respect.
14וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה׃
14Mais, quand les vignerons le virent, ils raisonnèrent entre eux, et dirent: Voici l’héritier; tuons-le, afin que l’héritage soit à nous.
15ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם׃
15Et ils le jetèrent hors de la vigne, et le tuèrent. Maintenant, que leur fera le maître de la vigne?
16יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
16Il viendra, fera périr ces vignerons, et il donnera la vigne à d’autres. Lorsqu’ils eurent entendu cela, ils dirent: A Dieu ne plaise!
17ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
17Mais, jetant les regards sur eux, Jésus dit: Que signifie donc ce qui est écrit: La pierre qu’ont rejetée ceux qui bâtissaient Est devenue la principale de l’angle?
18כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
18Quiconque tombera sur cette pierre s’y brisera, et celui sur qui elle tombera sera écrasé.
19ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה׃
19Les principaux sacrificateurs et les scribes cherchèrent à mettre la main sur lui à l’heure même, mais ils craignirent le peuple. Ils avaient compris que c’était pour eux que Jésus avait dit cette parabole.
20ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון׃
20Ils se mirent à observer Jésus; et ils envoyèrent des gens qui feignaient d’être justes, pour lui tendre des pièges et saisir de lui quelque parole, afin de le livrer au magistrat et à l’autorité du gouverneur.
21וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים׃
21Ces gens lui posèrent cette question: Maître, nous savons que tu parles et enseignes droitement, et que tu ne regardes pas à l’apparence, mais que tu enseignes la voie de Dieu selon la vérité.
22המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא׃
22Nous est-il permis, ou non, de payer le tribut à César?
23ויכר את נכליהם ויאמר להם׃
23Jésus, apercevant leur ruse, leur répondit: Montrez-moi un denier.
24מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר׃
24De qui porte-t-il l’effigie et l’inscription? De César, répondirent-ils.
25ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
25Alors il leur dit: Rendez donc à César ce qui est à César, et à Dieu ce qui est à Dieu.
26ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו׃
26Ils ne purent rien reprendre dans ses paroles devant le peuple; mais, étonnés de sa réponse, ils gardèrent le silence.
27ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
27Quelques-uns des sadducéens, qui disent qu’il n’y a point de résurrection, s’approchèrent, et posèrent à Jésus cette question:
28מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו׃
28Maître, voici ce que Moïse nous a prescrit: Si le frère de quelqu’un meurt, ayant une femme sans avoir d’enfants, son frère épousera la femme, et suscitera une postérité à son frère.
29והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים׃
29Or, il y avait sept frères. Le premier se maria, et mourut sans enfants.
30ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים׃
30Le second et le troisième épousèrent la veuve;
31ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו׃
31il en fut de même des sept, qui moururent sans laisser d’enfants.
32ובאחרונה מתה גם האשה׃
32Enfin, la femme mourut aussi.
33והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה׃
33A la résurrection, duquel d’entre eux sera-t-elle donc la femme? Car les sept l’ont eue pour femme.
34ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
34Jésus leur répondit: Les enfants de ce siècle prennent des femmes et des maris;
35והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה׃
35mais ceux qui seront trouvés dignes d’avoir part au siècle à venir et à la résurrection des morts ne prendront ni femmes ni maris.
36כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
36Car ils ne pourront plus mourir, parce qu’ils seront semblables aux anges, et qu’ils seront fils de Dieu, étant fils de la résurrection.
37וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
37Que les morts ressuscitent, c’est ce que Moïse a fait connaître quand, à propos du buisson, il appelle le Seigneur le Dieu d’Abraham, le Dieu d’Isaac, et le Dieu de Jacob.
38והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
38Or, Dieu n’est pas Dieu des morts, mais des vivants; car pour lui tous sont vivants.
39ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת׃
39Quelques-uns des scribes, prenant la parole, dirent: Maître, tu as bien parlé.
40ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר׃
40Et ils n’osaient plus lui faire aucune question.
41ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד׃
41Jésus leur dit: Comment dit-on que le Christ est fils de David?
42והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני׃
42David lui-même dit dans le livre des Psaumes: Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Assieds-toi à ma droite,
43עד אשית איביך הדם לרגליך׃
43Jusqu’à ce que je fasse de tes ennemis ton marchepied.
44הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
44David donc l’appelle Seigneur; comment est-il son fils?
45ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם׃
45Tandis que tout le peuple l’écoutait, il dit à ses disciples:
46הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות׃
46Gardez-vous des scribes, qui aiment à se promener en robes longues, et à être salués dans les places publiques; qui recherchent les premiers sièges dans les synagogues, et les premières places dans les festins;
47הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו׃
47qui dévorent les maisons des veuves, et qui font pour l’apparence de longues prières. Ils seront jugés plus sévèrement.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.