ג'ון 11
Modern Hebrew BibleTranslation
Modern Hebrew Bible
King James Version with Apocrypha
1ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
1Now a certain man was sick, named Lazarus, of Bethany, the town of Mary and her sister Martha.
2היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
2(It was that Mary which anointed the Lord with ointment, and wiped his feet with her hair, whose brother Lazarus was sick.)
3ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
3Therefore his sisters sent unto him, saying, Lord, behold, he whom thou lovest is sick.
4וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃
4When Jesus heard that , he said, This sickness is not unto death, but for the glory of God, that the Son of God might be glorified thereby.
5וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃
5Now Jesus loved Martha, and her sister, and Lazarus.
6ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃
6When he had heard therefore that he was sick, he abode two days still in the same place where he was.
7מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
7Then after that saith he to his disciples, Let us go into Judæa again.
8ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
8His disciples say unto him, Master, the Jews of late sought to stone thee; and goest thou thither again?
9ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
9Jesus answered, Are there not twelve hours in the day? If any man walk in the day, he stumbleth not, because he seeth the light of this world.
10אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
10But if a man walk in the night, he stumbleth, because there is no light in him.
11כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
11These things said he: and after that he saith unto them, Our friend Lazarus sleepeth; but I go, that I may awake him out of sleep.
12ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃
12Then said his disciples, Lord, if he sleep, he shall do well.
13וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃
13Howbeit Jesus spake of his death: but they thought that he had spoken of taking of rest in sleep.
14אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
14Then said Jesus unto them plainly, Lazarus is dead.
15ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
15And I am glad for your sakes that I was not there, to the intent ye may believe; nevertheless let us go unto him.
16ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃
16Then said Thomas, which is called Didymus, unto his fellowdisciples, Let us also go, that we may die with him.
17ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
17Then when Jesus came, he found that he had lain in the grave four days already.
18ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
18Now Bethany was nigh unto Jerusalem, about fifteen furlongs off:
19ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃
19And many of the Jews came to Martha and Mary, to comfort them concerning their brother.
20ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃
20Then Martha, as soon as she heard that Jesus was coming, went and met him: but Mary sat still in the house.
21ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
21Then said Martha unto Jesus, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
22וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
22But I know, that even now, whatsoever thou wilt ask of God, God will give it thee.
23ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
23Jesus saith unto her, Thy brother shall rise again.
24ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
24Martha saith unto him, I know that he shall rise again in the resurrection at the last day.
25ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃
25Jesus said unto her, I am the resurrection, and the life: he that believeth in me, though he were dead, yet shall he live:
26וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃
26And whosoever liveth and believeth in me shall never die. Believest thou this?
27ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃
27She saith unto him, Yea, Lord: I believe that thou art the Christ, the Son of God, which should come into the world.
28ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
28And when she had so said, she went her way, and called Mary her sister secretly, saying, The Master is come, and calleth for thee.
29היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
29As soon as she heard that , she arose quickly, and came unto him.
30וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃
30Now Jesus was not yet come into the town, but was in that place where Martha met him.
31והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃
31The Jews then which were with her in the house, and comforted her, when they saw Mary, that she rose up hastily and went out, followed her, saying, She goeth unto the grave to weep there.
32ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃
32Then when Mary was come where Jesus was, and saw him, she fell down at his feet, saying unto him, Lord, if thou hadst been here, my brother had not died.
33ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
33When Jesus therefore saw her weeping, and the Jews also weeping which came with her, he groaned in the spirit, and was troubled,
34ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
34And said, Where have ye laid him? They said unto him, Lord, come and see.
35ויבך ישוע׃
35Jesus wept.
36ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃
36Then said the Jews, Behold how he loved him!
37ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃
37And some of them said, Could not this man, which opened the eyes of the blind, have caused that even this man should not have died?
38ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃
38Jesus therefore again groaning in himself cometh to the grave. It was a cave, and a stone lay upon it.
39ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃
39Jesus said, Take ye away the stone. Martha, the sister of him that was dead, saith unto him, Lord, by this time he stinketh: for he hath been dead four days.
40ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃
40Jesus saith unto her, Said I not unto thee, that, if thou wouldest believe, thou shouldest see the glory of God?
41וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
41Then they took away the stone from the place where the dead was laid. And Jesus lifted up his eyes, and said, Father, I thank thee that thou hast heard me.
42ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
42And I knew that thou hearest me always: but because of the people which stand by I said it , that they may believe that thou hast sent me.
43ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
43And when he thus had spoken, he cried with a loud voice, Lazarus, come forth.
44ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
44And he that was dead came forth, bound hand and foot with graveclothes: and his face was bound about with a napkin. Jesus saith unto them, Loose him, and let him go.
45ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃
45Then many of the Jews which came to Mary, and had seen the things which Jesus did, believed on him.
46ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃
46But some of them went their ways to the Pharisees, and told them what things Jesus had done.
47אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
47¶ Then gathered the chief priests and the Pharisees a council, and said, What do we? for this man doeth many miracles.
48אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃
48If we let him thus alone, all men will believe on him: and the Romans shall come and take away both our place and nation.
49ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃
49And one of them, named Caiaphas, being the high priest that same year, said unto them, Ye know nothing at all,
50אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
50Nor consider that it is expedient for us, that one man should die for the people, and that the whole nation perish not.
51וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃
51And this spake he not of himself: but being high priest that year, he prophesied that Jesus should die for that nation;
52ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃
52And not for that nation only, but that also he should gather together in one the children of God that were scattered abroad.
53ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
53Then from that day forth they took counsel together for to put him to death.
54על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃
54Jesus therefore walked no more openly among the Jews; but went thence unto a country near to the wilderness, into a city called Ephraim, and there continued with his disciples.
55ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
55¶ And the Jews’ passover was nigh at hand: and many went out of the country up to Jerusalem before the passover, to purify themselves.
56ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃
56Then sought they for Jesus, and spake among themselves, as they stood in the temple, What think ye, that he will not come to the feast?
57והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
57Now both the chief priests and the Pharisees had given a commandment, that, if any man knew where he were, he should shew it , that they might take him.
Tip: use the ← and → keys to turn chapters.